צער גדול באשדוד אמש עם היוודע דבר פטירתה של בת העיר האהובה אווה אביבה איטח ז"ל לאחר מאבק בקורונה, והיא בת 65.

אביבה ז"ל נלחמה כלביאה בנגיף הארור. בזכות תרופה ניסיונית כבר היה נראה שהחלימה, אך מצבה הורע בהמשך ובמהלך השבת תש כוחה ואביבה השיבה את נשמתה לבורא. 

חבריה ומכריה הרבים מתקשים לעכל את דבר הבשורה המרה והכואבת. 

חברתה, טלי אלמליח ספדה לה:

"אביבה אני לא נפרדת ממך", זה מה שאמרתי לך ביום שהחדר מלח נסגר והתפצלו דרכינו. "תוך חודש חודשיים יהיה משהו חדש" אמרת...ואני הגבתי: "ניפגש לארוחת בוקר ותזמיני אותי למקום החדש".

אני מסרבת להאמין שהיצירה שנקראת אווה אביבה איטח נלקחה מאתנו. איך יכול להיות שאישה עם כל כך הרבה השפעה טובה על העולם, עם חוכמה, תבונה וכל כך הרבה חסדים נגדעת בדמי ימיה?

כמעט 12 שנים של היכרות, שיתוף, עשייה וגילויי לב חלקנו יחד. היית וכל כך קשה לי לכתוב "היית" אישה חזקה, אסטרבית, מנהיגה לביאה לילדייך ומופלאה לכל סובבייך.

היית פרץ של ידע לכל מי שהיה מוכן להקשיב, היית סוחפת בדרכך הייחודית והאלגנטית והיית הכי יפה שיש, תמיד יפה!

אני מודה על הזכות להכריך, אני מודה לך על שפתחת את הדלת של החדרי מלח עבורי בתחילת דרכי כמטפלת ברפואה סינית ועזרת לי לצמוח ולהתקדם.

תנוחי על משכבך בשלום אביבה אהובה, לנצח אזכור אותך לזכות ולטובה".

"זכיתי להכיר אותך מקרוב, אשת חייל חייכנית, תמיד היית בעיניי סמל לחוזק, תמיד צוחקת ומלאת חיים. תנוחי בשלום על משכבך נשמה טהורה" - כתבה לה חברתה מירה גרוס.

אירמה צור ספדה לה:

"שבוע טוב ומועדים לשמחה...מצווים לשמוח בחגים האלה? וכשמקבלים ידיעה או בשורה קשה,
מה עושים? איך מתעלים וממשיכים?

רציתי לעלות סוף סוף פוסט תחילה או סיכום שנה על הסופ"ש בצפון בחיק משפחתי, הנה מחסום הכתיבה נפרץ, אך אנו מתכננים ואלוהים צוחק. כן, אלוהים צוחק כי הוא קטף אליו היכלו פרח ומלאך, אישה מדהימה ויפהפייה שכתובה לי על הצג באנשי קשר אביבה אהובתי.

אביבה איטח לבית משפחת חיון הענפה, עם מורשת והיסטוריה מפוארת מבין מייסדי ויוצקי תוכן ורוח בעיר. אחות של אבי חן היקר והדודה של שי חיון ואמא של...ואשתו של...ועבורנו, פורום הנשים הגיאורגי ופרלמנט שיצרנו עוד מימי מועצת הנשים.

היא חברה חייכנית מוארת קוסמת, איך נפרדים? איך מסכמים? איך ננצור רגעים מדפדפת בתמונות? ויש עשרות...איזה רגע מאפיין אותך ואותי? מה לכתוב איך להספיד? הותרת את קהילת הנשים בעיר בתדהמה, בעצב ויגון והלם כי את כל-כך מלאת חיים שמשהו אחר לא מתלבש עלייך.

אז אביבה אהובתי, בחרתי לומר לך תודה שהיית חלק ממסע חיי וחיי נשים רבות, נגעת בלבבות וריפאת משפחות...לא אוכל לסכם את שנות הכרותינו, אך אומר לך תודה על היותך ייחודית ומיוחדת אביבה כאביב פורח.

תודה על שותפות וצעידה ביחד, על הצחוקים, החוויות, התובנות והעצות שהפרנו אחת את השנייה, בסדנאות ובמפגשים של מועצת נשים בפורום נשות עסקים& נשים יוזמות & נשים מגשימות & נשים מעזות &נשים מפרגנות, אלפי ימים ושעות של מופעים & מפגשי קפה & כנסים &מסיבות& טיולים & פעילות נשית מעצימה, מסע לים המלח & לצפון & לירושלים & לתל אביב ושעות של שיחות ושמחות של ילדים.

אישה של שיתופי פעולה ורעיונות, אישה מדהימה עם חיוך נצחי, תבונה וחוכמה ואהבת אדם, אשת חזון, פורצת דרך, אשת חייל אהובה על כולם. אביבה אהובתי, אנצור רגעי צחוק ואחווה נשית.

כמה התפללתי עלייך בשבועיים אלה. אלוהים זקוק למלאכים בתקופה הזאת. תהיי מליצת יושר מלמעלה יקרה. תנחומיי למשפחות איטח וחיון ולקהילת הנשים, לחברות הרבות ולכל מי שעברת בחייו.

אוהבת אותך.
ת.נ.צ.ב.ה.
אירמה".

אתי אטיאס ספדה לה:

"אביבה שלנו הלכה לעולמה...אני שוב ושוב קוראת את המילים והן לא מובנות לי, אני מסרבת להאמין להן...לא ייתכן שהן מדברות עלייך, חברתי היקרה, חברה ושותפה למסעות רבים במשך מעל ל-20 שנה, 20 שנה של ידידות אמיצה ואת תמיד בשמחה, ביושר, תומכת עם החיוך המקסים, משרה ביטחון, חוכמה ואהבה.

הערצתי את יכולתך הרגועה ואת הביטחון לקראת היוזמה שלך החדשנית להקמת חדר מלח ורגש השליחות שליווה אותך כל העת. אהבתי וערכתי אותך על כל מה שאת, על כל מה שהיית. נוחי בשלום, שלום חברה".

נטלי שולמן ספדה לה:

"איך זה יכול להיות? אביבה איטח, אישה אגדה, הלכה לעולמה בטרם עת. אני כואבת את לכתה ומסרבת להאמין...אישה שעשתה כל-כך הרבה בעיר הזאת, למען אחרים, למען ריפוי אלטרנטיבי, ניהלה את חדרי המלך ביד רמה ודיברה תמיד בחיוך ובגובה העיניים.

לא אשכח איך כשהיית לי בעיה בקליניקה נתנה לי אצלה חדר טיפולים בלי לחשוב פעמיים, ברוחב לב ונדיבות. נתינה גדולה, אישה גדולה. אבדה גדולה. תהה נשמתה עדן".

חברתה ריקי עזרא ספדה לה:

"פותחת את הנייד במוצ"ש ומקבלת שוק מהבשורה...נפגשנו ממש לפני החגים, בהרמת כוסית לקראת השנה החדשה. שוחחנו בסיום המפגש כמו שתמיד היה נעים לשוחח איתך.

אישה מיוחדת, אינטליגנטית ויפה מבפנים ומבחוץ, שאפשר ללמוד ממך הרבה על מה זה להיות עצמאית ולנהל עסק ובכלל, להיות מלאת עוצמה בשקט ובצניעות שלך.

הבטחתי לך שאגיע לחוות את חדרי המלח במקום החדש שאליו עברת, ולא הספקתי. לא אשכח את הפעם ההיא שסיפרתי לך שלבן שלי יש אלרגיות ומיד שלפת מהתיק דוגמית  קטנה של כרית מלח ואמרת לי "תני לו שינשום אותה"...מי היה מאמין שאחרי כמה ימים תחלי ומי חשב על התסריט הנורא מכל?!

אביבה, זכיתי להכיר אותך בשנים האחרונות ולהיות חברה בעולם העסקי, ללמוד ממך ולהתייעץ אחת עם השנייה בשיחות "מעלית". היינו שותפות בכל כך הרבה מפגשים עסקיים, כנסים ויוזמות נשיות כאלה ואחרות ותמיד הארת בחוכמתך ומניסיונך לכל הנוכחות.

קשה לדבר עלייך בלשון עבר כי זה באמת בלתי נתפס. שמרי על העולם ממקומך ומעל הכל על משפחתך שהיו הדבר הכי חשוב לך מהכל. יהי זכרך ברוך, אביבה יקרה!".

"כל כך עצוב לשמוע, חברה יקרה, אישה משכמה ומעלה, חיובית השאירה משפחה לתפארת שכל כך הייתה גאה בה. משתתפת בצערה העמוק של המשפחה" - ספדה לה סופי חברתה.

חברת פנינה בן דוד עזרן ספדה לה:

"מי היה מאמין? אביבה! אביבה אהובה, עם היוודע הבשורה המרה, הבוקר חיפשתי מילים להתאים לך, אף לא אחת התאימה לבטא לכתך ואת שבתוכנו כל כך דואב ומצער!

ורק שאלה אחת מרה עולה, מדוע? למה? איך? כך פתאום באמצע החיים, באמצע התוכניות שלך, הפרויקטים בדרך לפסגה...כך האמנת, אך פתאום נעצרת.

אישה חזקה, חשבתי והאמנתי - היא תצא מזה "היא תילחם על חייה ולא תוותר", אך החיים נגדעו... ואת, רק בת 65, עזבת את כולם ונכנעת. איך וויתרת על חיים שכל כך אהבת?

נשמה טהורה! התבגרת אמנם, מעט בשנים, אך בנשמתך היית ונותרת ילדה...ילדה יפה, יפיפייה, מרשימה, נעימת הליכות, חייכנית ומאירה פנים.

אביבה אהובה, תיקצר היריעה מלתאר אותך במילים, אך אפרט רק חלק קטן מהיכרותי איתך. מהנסיעה האחרונה שחלקנו יחד לכרתים. זה היה רק תמול שלשום, מעט לפני הפנדמיה הארורה.

היית לי חברת אמת, תמיד עצה טובה בפיך. רדפת צדק ויושר, אהבת הזולת, שמחת חיים, אחדות, אחווה ורעות. לדני היית רעיה למופת, אשת חיל. לילדייך אימא אוהבת ודאגנית ולמשפחתך בת נאמנה ואחות לדוגמא.

הותרת את כולנו מבולבלים, ממאנים להאמין שלא ניפגש שוב שזו רק עננה של כאב ויגון שתחלוף, אך רבות עוד ננבור בזיכרונות רבים ונעימים לרוב.

אנו נפרדות ממך אהובה בגעגועים אין קיץ, ננצור את זכרך בליבנו לעד. נאהב אותך תמיד כל חברותייך...

נוחי על משכבך בשלום,

פנינה".

אביבה ז"ל הותירה אחריה את בעלה דניאל ואת ארבעת ילדיה: נטע, אדם, רועי ועומרי. הלווייתה תיערך היום (א') בבית העלמין באשדוד בשעה 12:45. השבעה תתקיים בבית המשפחה ברחוב אלול 8 עם צאת החג ביום שלישי.

יהי זכרה ברוך