"לא בא לי לראות את החברים של ההורים שלי יותר, הם יודעים עליי הכל. ההורים שלי פשוט מדברים עליי ועל כל מה שקורה אתי עם כולם, אין לי פרטיות! זה לא רק החברים שלהם, מתברר כי גם הדודים שלי כבר שמעו שקשה לי בלימודים, שיש לי בעיות עם החברים. את יודעת מה זה אומר? שעכשיו גם הבני דודים שלי יידעו והילדים של החברים של ההורים שלי. בקיצור, כל העולם ידבר עליי".

כך סיפר לי נער (14) באחת מפגישותיי. "את יודעת מה היה הכי נורא?", הוא שאל ומיד השיב. "שבשבוע שעבר הייתי אצל חבר מהכיתה, ואמא שלו שאלה אותי איך אני מצליח להירדם עם הטיפול התרופתי שאני לוקח. כששאלתי אותה מאיפה היא יודעת, היא הסבירה כי אמא שלי והיא חברות באותה קבוצה בפייסבוק ושם היא כתבה עליי.

"את רואה, כל דבר שאני מספר להורים עובר מיד הלאה - לחברים, למשפחה, לפייסבוק ולקבוצות הווטסאפ. אז זהו, החלטתי שיותר אני לא מגלה להם כלום, הם לא יידעו שום דבר ממה שעובר עליי. הם רק גורמים לי להתבייש".

הורים יקרים, אנחנו חיים במציאות בה אין פרטיות. כולם יודעים היכן אנחנו נמצאים, מי החברים שלנו, מה אכלנו ומה שתינו. הכל נראה בתמונות ומתואר במילים. קשה מאוד שלא להיות חשופים. גם אם אנחנו לא מפרסמים, כבר יהיה מי שיתייג אותנו בלי ידיעתנו. אלא שהבית צריך להיות המקום הבטוח והפרטי ביותר בו הילד ירגיש מוגן.

בבית הוא יכול להרשות לעצמו להגיד דברים, להיות הכי אמיתי ובלי מסכות, ולשתף בחוויות הכי כואבות בציפייה שיקבלו ויכילו אותו עם כל הקשיים. הילד צריך לדעת ולהרגיש שההורים שלו יגנו עליו, יקשיבו ויכילו אותו. אז איך ניתן לעשות זאת?
Œ

נחליט שלא מדברים על הילדים עם אחרים בנוגע לקשיים שלהם, אלא אם זה איש מקצוע שפנינו להתייעץ אתו.

נקפיד שלא לשתף בפרטים מזהים ברשתות החברתיות בתפוצה הרחבה. כך נמנע את חשיפת הקשיים שלנו לעיני כל.

קנו לעצמכם מחברת יפה וכתבו רק בה, אם אתם מתקשים להתאפק ומחפשים למי לספר.
דברו ביניכם ההורים על הקשיים ונסו למצוא פתרונות בכוחות משותפים.

הקפידו לומר בקול רם שאתם לא מתכוונים לשתף בדברים ששמעתם בבית כי אתם מכבדים את הפרטיות של בני המשפחה. זכרו, כשאנחנו מספרים ומשתפים, הדברים יוצאים משליטתנו ואין לנו מושג לאן הם יתגלגלו. חשוב שנבין כי כשאנחנו מכבדים את פרטיות הילדים, הם ילמדו לבטוח בנו וירגישו בטוחים לספר ולשתף אותנו.