ההורים של שרון חושבים שהיא מטומטמת כי היא בת שלושים ולא "לחוצת חתונה". הם חושבים שהיא חוזרת שוב ושוב על אותה טעות במערכות היחסים שלה ושהבעיה בעיקר בה. ת'כלס הם לא מכירים בכלל את רוב הבחורים ששרון יוצאת איתם.

הם מכירים רק את הבחורים הרציניים ששרון הייתה איתם בזוגיות:

החבר הראשון שהיה מתארגן על קילו גראס בחודש אבל מבחינתם הוא ממש סבבה כי הוא עובד בהיי- טק וכבר התחתן עם אחרת ויש לו שלושה ילדים. החבר השני שכבר יש לו שני תארים והוא ממש בחור מהמם אם מתעלמים מהעובדה שהוא פשוט טיפוס בוגדני ושקרן פתולוגי, אבל כנראה שהוא בסדר כי הוא התחתן וזה לא משנה שהוא התחתן עם הבחורה הכי מטומטמת וריקנית ששמעתם עליה בחיים שלכם מבחינתם- אם מישהי התחתנה איתו הוא בסדר גמור והחבר השלישי שהיה קטן ממנה בחמש שנים ואף אחד לא האמין שזה באמת יעבוד ביניהם. שגרם לה פעם ראשונה בחיים להרגיש נאהבת באמת, ולהגיע לרמת התחושות האלה, אבל הוא עזב אותה בסוף אחרי שנתיים.

שרון היא האחרונה במשפחה שלה שהגיעה לגיל 30 ולא נמצאת בזוגיות נורמלית. שלא התחתנה. שלא ״הסתדרה״ בחיים. שלא נכנסה להריון והביאה להורים שלה נחת.
היא המטומטמת התמידית שמרשה לעצמה להאמין שעוד קיים חיבור אמיתי בין אנשים ללא קשר למצב כלכלי, לגיל או לנקודה שנמצאים בה בחיים. היא העקשנית ש'תמות נפשה עם פלישתים' ולא תצא עם בחור מאיזה אתר היכרויות, או שמישהו ניסה לשדך לה.

״הוא בחור ממש טוב, מסודר, ממש מותק״- ומה עם זה שהוא נראה כמו ים המוות? עם זה שהיא נמשכת יותר לחתול שמסתובב ליד פח הזבל מתחת לבניין שלה? אה?

שרון היא הנאיבית האחרונה שמאמינה שצריך לחיות את הרגע, ואם הרגע כיף לה להיות עם מישהו, לצאת איתו, לצחוק איתו אז היא שם.

ההורים שלה כל כך לחוצי חתונה שהם גורמים לה לסלוד מכל העניין הזה של חתונה ובטח מילדים. הם לא מבינים שבסך הכל היא הראשונה שרוצה להתאהב ולהיות נאהבת- אבל בחוקים שלה. בתחושות בטן שלה, בהתרגשות שלה.

הם לא מבינים שהמצב של הרווקים בחוץ ממש ממש נוראי. שאין עם מי לדבר, שסקס הפך להיות כל כך זמין שגם אם מישהו מתעניין במישהי והיא עושה לו איזה קונץ׳ הוא אומר לעצמו: שתלך כוסומו, ומסמס ״ערה?״ לבחורה הבאה.

(צילום: visualphotos.com)

ההורים של שרון לא מבינים ששרון לא מוכנה להתפשר על מי שהיא. על הדברים שהיא מאמינה בהם. על היחס שהיא רוצה לקבל מבן הזוג שלה. כזאת היא. יש לה מה להגיד, יש לה על מה להעביר ביקורת, יש לה רגשות, היא יכולה להיות מצחיקה, מטופשת, עצובה ורגישה.

ההורים של שרון לא מבינים שהיא יודעת שהם רוצים הכי טוב בשבילה אבל לפעמים זה מרגיש שהם רוצים הכי טוב בשבילם ולא באמת עוצרים לרגע לראות אם טוב לה איפה שהיא נמצאת עכשיו בחיים.

מבחינתם- היא עובדת, יש לה איפה לישון, היא אוכלת- הכל בסדר.

חבל שההורים שלה לא מבינים כמה הילדה שלהם עצובה. מבפנים. מתחת לכל החיוכים שהיא שולחת להם כשהיא באה לבקר בסופי שבוע כששואלים אותה מה קורה ואיך בעבודה ואז זורקים: "נו, הכרת מישהו נורמלי?, מתי את מתחתנת כבר?"

חבל שההורים של שרון יותר "לחוצי חתונה" ופחות לחוצי ״העיקר שהחיוך שלה יהיה אמיתי״. נורא קשה לראות חיוך אמיתי בימינו.