לאחר שנים רבות שהפכו בחינות הבגרות להיות עגל הזהב של החינוך הציבורי בישראל, מסתבר שאין בהם כלום ושום דבר. רבים מחזיקים  בתעודה זו בזבזו את נעוריהם כדי לאגור מידע תאורטי (שהיום קיים בכל סמארטפון פשוט). 

רבים סבלו שנים בהאזנה אין סופית לחומרים שניסו להחדיר להם כבאינפוזיה לתוך האוזן וזאת בשביל מה? בשביל שיגידו  שהם בסדר. שההורים יהיו מרוצים ושמעמדם בחברה לא יחשב נחות.

בתקופה הקצרה בה הייתי ממונה על החינוך בעיר אשדוד (בשנות העשרים לחיי וללא הכשרה), ההלם הראשוני שלי היה שכל המערכת חושבת ומתוכנתת על תוצאות מבחני הבגרות. השאלה הראשונה שמנהל התיכון נשאל ע"י הגוורדיה שערכה לי סיור חפיפה, הייתה – "מה אחוז מסיימי הבגרות אצלך?".

לדעתי, ילדינו אינם אוהבים (בלשון המעטה) ללכת לבית הספר כי הם חווים יום יום את הדהירה האין סופית לעבר קודש הקודשים המודרני, עד כי החומר הנלמד הפך ללא משמעותי ביחס לחשיבותה של בחינת הבגרות.

אז מה הם עשו עם התעודה?

בפועל, לאחר שהם סיימו את לימודי הבגרות (כדי שהם יוכלו להתקבל לאקדמיה), הם יצאו לשנתיים/שלוש לצבא.
לאחר מכן המתינו שנה נוספת בהכנות ללימודים למבחני הפסיכומטרי (כדי שהם יוכלו להתקבל לאקדמיה).
התקבלו לאקדמיה?
יופי! מעכשיו יש להם עוד שלוש -ארבע שנים זמן, לחץ נפשי אדיר וכסף רב בלימודים לתואר הראשון הנכסף.
והנה בגיל 25 – 26 הם סיימו סוף סוף את המשימה שהוטלה עליהם (ע"י המבוגרים) והם מתחילים לחפש עבודה כדי לגלות ש....זה לא כמו בסרטים עם בוגרי הרווארד...כאן, אף אחד לא מחכה להם עם שטיח אדום.
התואר שהם הוציאו, מהווה עבור המעסיקים רק אינדיקציה לכך ש...יש להם פוטנציאל... (הרי זה מה שכבר בבית הספר היסודי אמרה המורה להורים שלהם...).
עכשיו הם צריכים להתחיל להכשיר את עצמם לעבודה או ללמוד (עוד שנתיים) לתואר שני כדי לזכות ביתרון יחסי על הרבים מידי שמחזיקים כמוהם בתואר ראשון.
מה מקנה להם התואר השני? אינדיקציה למעסקים  ש...יש להם פוטנציאל גבוה יותר מאשר אלו המחזיקים בתואר ראשון....
והנה מסתבר ש"האקדמיה מכשירה עשרות אלפי מובטלים משכילים.

הזוכים "המאושרים"

אותם אקדמאיים מאושרים שמוצאים עבודה בבנקים, במשרדי פרסום, בשוק ההון ובכל מה שנשמע להם מאוד סקסי וזוהר בזמנו...  זוכים לשכר של 5000-6500 ₪ (למה כל כך מעט? כי יש מממללללא שעומדים בתור).
בגיל 25-27,  עד שהם הופכים למשמעותיים בעבודתם, אין ביכולתם לשכור דירה, להקים משפחה ויש בחורים שיאמרו – אפילו לא להחזיק חברה.
השכר שלהם משתפר רק כשהם באמת לומדים את המקצוע מהניסיון בעבודה (ולא את החארטה שהם למדו עד כה).
במקביל אלו ש...אכזבו את הוריהם ורכשו מקצוע או ניסיון -  כבר מתפרנסים מזה שנים ואף הכנסתם גבוהה יותר מאשר חבריהם המשכילים.

ניסיון או תואר?

בשנים הרבות בהם יזמתי וניהלתי עסקים בתחום התקשורת (ואחרים) העסקתי עשרות בוגרי תואר ראשון ושני. כשהם באו לעבוד אצלי, הם למדו את המקצוע מההתחלה (שכחו מכל מה שלמדתם עד עכשיו). כמוהם העסקתי עשרות בחורים מוכשרים בגיל 21 ואחרים. לא היה מבחינתי שום הבדל בין בעל התואר לחסר התואר – המוכשר מבניהם ובעל המוטיבציה הגבוהה הוא זה שהתקבל, התקדם ופרץ לרמות הגבוהות ביותר בעולם זה (ואני מתכוון לרמות הגבוהות ביותר!).

אפילו בבית התוכנה שלנו - לרוב המתכנתים שלנו אין תואר בתחום....את זמנם הם בחרו להשקיע בלימוד מעשי שהעניק להם ידע משמעותי ושכר משמעותי יותר.

יש מעט מאוד ידע שנרכש שאפשר ליישם ביומיום. הטכנולוגיה משתנה בקצב מסחרר, דבר שמחייב אותך ללמוד כל הזמן והופך את הידע הישן לחסר תועלת.
לעומת זאת - חשיבה יצירתית, זווית מקורית, יכולת הסתגלות ולמידה הן תכונות הרבה יותר קריטיות כדי לשרוד במקצוע (מה שמבינים היום בחברות הטכנולוגיות המתקדמות בעולם)

אז נכון שמהנדסי בניין/רואי חשבון/משפטנים/רופאים וכו' חייבים תואר - אבל במקצועות רבים אחרים תואר אינו תכלית הכשרתם, אלא נורמה חברתית בלבד.

ללמוד? כן! ללמוד לחשוב והגיע הזמן שאת זה ילמדו בתיכוניים ובאקדמיה.

מקצועי או עיוני?

קחו לדוגמה את מערכת החינוך הגרמנית -  שם החינוך המקצועי אינו ברירת מחדל לתלמידים מתקשים ממוצא מסוים.... שם יש מעמד של מאסטר למי שרוכש מקצוע ונלווים לכך יוקרה ותגמול נאותים. ועל התוצאה של הכלכלה הגרמנית שהיא מהמצליחות בעולם, אני לא צריך לספר לכם....יש ישראלים שעושים זאת טוב ממני.

מצב שוק העבודה בישראל:

עשרות אלפי צעירים מתוסכלים מכך שלימודיהם אינם מובילים אותם לעסוק במקצועות "מכניסים" או במקצועות המעניינים אותם. שוק העבודה בישראל רווי באנשי אקדמיה שאין בהם צורך ומשווע לאנשי מקצוע.

הטמטום של מדינת ישראל גרם לכך שהמשק הפסיד עובדים רבים, שאילו למדו מקצוע טכני, אומנותי או הנדסי מתאים... הם  היו תורמים רבות במקומות העבודה החסרים ידיים עובדות וחשוב מכך - היו תורמים גם לעצמם. ולא, לא מדובר רק בפחחים ובחשמלאים, (מקצועות שניתן ללמוד בימנו תוך מספר חודשים), אלא גם במקצועות מורכבים בהרבה שתעשיות המזון, הביטחון, ההיי-טק ועוד ועוד משוועת לעובדים ישראלים בהם.

הנתונים העובדתיים (פחחים שווים יותר מפסיכולוגים):
מנתונים המצויים באתר "רייטינג לעבודה", שהשיק משרד הכלכלה ושבו מוצגים שכר וביקושים בשלל מקצועות במשק, עולה כי:
 שכרם של פחחים מגיע כיום ל-7,080 שקל בחודש. תלוש שכר דומה יש גם לפסיכולוג שהשלים 6 שנות לימוד אקדמאי - 7,016 שקל בחודש.
היתרון הנוסף של הפחח על הפסיכולוג המלומד הוא שהביקוש לפחחים גבוה יותר ומגיע לרמה 7 מתוך 10 (מדד האתר), לעומת ביקוש נמוך יותר לפסיכולוגים, המגיע ל-3  מ10 לפי המדד.

הביקוש לאקדמאים במדעי הרוח למשל עומד על  1 מ10!

מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה ירוויחו כ-11.4 אלף שקל בממוצע חודש, מהנדסי מכונות – 12.5 אלף שקל, ומהנדסים אזרחיים – 12.3 אלף שקל.

בעלי השכלה אקדמית מרוויחים שכר הגבוה מ-14 אלף שקל בחודש בממוצע רק לקראת שנות ה-50 לחייהם . בעלי השכלה של 12 שנות לימוד בלבד, מרוויחים כ-8,000 שקל בממוצע בשנות ה50 לחייהם..

ההצעות שלי למהפכה חברתית/כלכלית בתחום הלימודי:

פתרון ראשון - מהפכה במסגרת התיכוניים:

בתי הספר התיכוניים בישראל ישלבו לימודים עיוניים לצד לימודים טכנולוגים מעשיים כאשר כל תלמיד –  יהיה חייב ללמוד לצד גאוגרפיה וספרות... גם נושאים הקשורים לשיפור הקואורדינציה והשליטה בחומר – (חשמל, עץ , מכונות, מנועים, טכנולוגיה וכו') ולשיפור ה אוטודידקטיות (יכולת למידה עצמית).
תעודת בגרות תהיה מחולקת לעיוני, למעשי/פרקטי וליכולת החשיבה וההסתגלות למצבים משתנים.

בתי הספר (שהיום דורשים שכולם יהיו בדמותה של האקדמיה) יכללו מסלולי לימוד מגוונים מתוך אמונה ברורה שבני האדם שונים זה מזה בנטיותיהם המקצועיות ובתחומי העניין האלטרנטיביים - תיתן מענה אמיתי למגוון הצרכים של ילדי ישראל (ולא רק מענה באמצעות ריטלין) ותאפשר לכל אחד מהם להצטיין בתחום המתאים לו ביותר. התלמיד החלש בכיתה הלומדת מקצועות עיוניים יכול להיות הטוב ביותר בכיתת לימודי טכנולוגיה, בהסתגלות ובמנהיגות. 

התלמידים שלא מתכננים לעבוד בטכנולוגיה ואו בעבודות טכניות, לא יסבלו מכך שהם ידעו לבצע דברים פרקטיים בחיים שיסייעו להם - לתקן וליצור דברים בסיסיים בבית/ ברכב בעבודה או בטיולים לדרום אמריקה...
הם יגלו ששיפור היכולת המוטורית, הקואורדינציה והבנה מעשית בחומרים..  עשויים גם הם לעזור להם בחיים, לא פחות מאשר לימוד בע"פ של נוסחה בכימיה או שיר של טשרניחובסקי....

התלמידים,  שנחשבים היום כחלשים (כי...מערכת החינוך המקובעת והמנותקת מהמציאות, החליטה שמי שלא יכול לשבת בהאזנה מלאה בכיתה וללמוד בע"פ חומרים הוא....כשלון שיש להעלים אותו מהעיניים שלהם!) יגלו את עצמם מחדש.

המשפחה, החברה, הממסד יתייחסו אל שני בעלי היכולת – ככאלו שלהם זקוקה המדינה במידה שווה. ככאלו שיכולים להתפתח ולהתפרנס במידה שווה, ככאלו ששווים חברתית במידה שווה - " הצאוורון הכחול והצאוורון הלבן "טובים הם כאחד.

פתרון שני במסגרת הצבא:

במסגרת השירות יהיה זכאי כל חייל ל  3 חודשים בשנה של ריענון המיועד להכשרתו אחרי הצבא.
כל אחד יוכל לבחור מסלול טעימה בסיסי – העשרה טכנולוגית או העשרה עיונית שתעניק לו נקודות זיכוי באקדמיה (אנגלית, קורס וכו') ואו בלימודי הכשרה העשרה.

חייל שייהנה  במהלך שירותו ל3 פעימות של טעימות – ישתחרר מהצבא עם ידע משמעותי על עצמו, כישוריו ואהבותיו ויחסוך כסף וזמן משמעותי.

3 חודשים בכל שנה (9 חודשים במהלך כל השרות) במגוון נושאים שהוא יבחר-  הם כשנה אקדמית שלא על חשבון האזרחות, הם אופציה נפלאה ללמוד על עצמך, הם הפנמה גבוהה יותר לגבי מה הוא רוצה לעשות עם עצמו בחיים וולא פחות חשוב – מאפשר לאזרח הצעיר לבחור נכון לפני שהוא מתחייב לרישום ללימודים בפקולטה כזאת או אחרת למשך מספר שנים.

החלטה כזאת תעשה גם צדק עם המשרתים לעומת מקביליהם בארץ ובעולם.

פתרון שלישי במסגרת האקדמיה  – יותר סטאז', פחות עיוני

כל הלימודים לתואר ראשון יהיו מחויבים בסטאז' מעשי, לא כתוספת לשלוש שנים אלא במסגרת השלוש שנים.

מדינת ישראל תעודד, באמצעות מענקים, מפעלים/גופים מוסדיים ופרטיים להכשרת סטאז'רים.

בעל תואר ראשון שיצא לשוק העבודה, יצא עם ניסיון מעשי. (שלא יספרו לנו שהוא חייב ללמוד X חומרים כי עובדתית, גם אחר שהוא לומד אותם באופן עיוני, אין להם ערך משמעותי בשוק העבודה).

השאלה שכל כלכלן, איש חינוך ופוליטיקאי צריך לשאול את עצמו:

כיצד ייתכן שבמשק הישראלי שבו שיעור האקדמאים הוא מהגבוהים בעולם, רמת הפריון היא מהנמוכות בעולם? 

התשובה היא שהקצנו ודחפנו בהיסטריה לקיצון אחד במטרה להגשים את חזון האימא הפולנייה, מבלי לבנות לילדים חזון איכותי אלטרנטיבי...ויפה שעה אחת קודם.