זה היום בו החלה תקופה ששינתה לי את החיים לא עברתי הרבה לפני. אחרי ירידה משמעותית במשקל נפתחתי לעולם שבחוץ, מחזרים, מועדונים, חברים, חברות, שתייה , עישון , הכל מהכל כמו כל בן או בת נוער, רק שאני נפתחתי קצת מאוחר יותר.

ואז יום שישי אחד דיבר איתי חבר טוב שרצה להכיר לי מישהו, בחור רציני שלא מחפש משחקים.

בהתחלה לא האמנתי שזה קיים כי לא האמנתי בגברים אבל משהו בתוכי הרגיש לי כל כך נכון וכל כך בטוח פשוט ללכת על זה, הסכמתי.
אחרי כמה שעות קיבלתי הודעה באחת הרשתות החברתיות מאותו בחור, דיברנו וזה זרם נורא טבעי וקבענו להיפגש יום ראשון לקפה.

ביום שבת החלטנו להקדים את הפגישה למוצאי שבת... כל כך התרגשתי, היו לי פרפרים בבטן, מעולם לא הרגשתי ככה לפני....מוזר כי תמיד הייתי נורא אדישה לדייטים זה אף פעם לא הלחיץ אותי אבל הפעם הזו קרה בדיוק ההיפך התרגשתי כמו ילדה קטנה.

מוצאי שבת הגיע. הוא חיכה לי עם סובארו שחורה וחלונות שחורים (פרפרים בבטן) צעדתי לכיוון הרכב בלחץ והתרגשות ( תנשמי עמוק) נכנסתי לאוטו, ואז...

מכירים את ההרגשה שכשאתם נשכבים על המיטה אחרי יום ארוך ומעייף ונוחתת על גופכם הרגשה של רוגע וביטחון? אז לי זה קרה רק ממבט אחד בעיניים שלו, של שי.
נשמתי, ידעתי שאני בסביבה בטוחה, ששום דבר רע לא ייקרה לי.

חייכנו אחד לשני והרגשתי שגם הוא לחוץ ומתרגש. נסענו לאחד מבתי הקפה ליד הים בעיר, שולחן קטן אינטימי בפינה עם אור מעומעם, אווירה מושלמת. דיברנו המון! התעניינו אחת בחיי השני,בלי שנייה של שתיקה מביכה בלי רגע של שיעמום הכל זרם כל כך יפה כל כך רגוע. קמנו מבית הקפה כמובן הוא שילם כי כזה הוא ג׳נטלמן אמיתי.

החלטנו לנסוע למזח בחוף גיל, להמשיך בשיחתנו, ישבנו באוטו ממולנו נוף יפה של גלי הים מתנפצים להם על הסלעים, משהו לא רגיל קרה פתאם, שתיקה, הוא הסתכל עליי שאל על מה אני חושבת? עניתי שאני מרגישה כאילו אני מכירה אותו שנים הוא חייך בהסכמה ואמר שגם הוא מרגיש אותו הדבר.

שוב שתיקה...

על מה אתה חושב? שאלתי.

הוא הסתכל אל הים ושאל אם זה יהיה בסדר לנשק אותי?

אני לא יכולה לתאר לכם מה הרגשתי ברגע ששפתינו נפגשו, זו הייתה הרגשת ריחוף, הרגשת חיבור של שני לבבות.

וכך זה התחיל, הייתי הבחורה הכי מאושרת וגם הייתי בטוחה שאין יותר מאושרת ממני, היינו ביחד והיה לי טוב כמו כל זוג היו מריבות ופיוסים, צעקות ובכי אבל תמיד האהבה ניצחה הכל.

הפרידה הראשונה:

בפרידה הראשונה הייתי שבורה לא הסכמתי לקבל את זה, ניסיתי למצוא דרך להמשיך הלאה, ואז פגשתי בבחור מדהים בשם עיליי שעזר לי להחלים, בחור שבאמת אהבתי שהיה לי טוב איתו שנתן לי להרגיש כמו מלכה, אבל לא הייתי מאוהבת בו וזה מה שעצר אותי מלהמשיך הלאה.

לילה אחד כשישבנו אצל עיליי בבית בשעת חצות, קיבלתי הודעה:

״אני רציתי להגיד לך דבר אחד -
את יודעת שאני אוהב אותך וכמה אני אוהב אותך והשבוע הייתי במצב נורא בקיצור עזבי את רוצה חיים חדשים אין לי איך לעצור אותך אבל אני יגיד לך את הדבר הזה ואת אם תרצי להגיב את יכולה אני אוהב אותך מאוד את האוויר שלי והאור שלי וזה לא פתאם בגלל שאנחנו ככה זה ממתי שהחלטתי שאני רוצה שנחזור עשיתי טעות את צודקת אבל אני אומר לך עכשיו תחזרי הביתה ואני יעשה אותך הכי מאושרת בעולם כי אין גבר שיאהב אותך כמוני אין גבר שרוצה משפחה איתך יותר ממני תבואי הביתה אישה שלי תחזרי להיות האור בחיי ולא תצטערי, מבטיח להיות אוהב כמו בהתחלה ויותר את לא יודעת מה עובר עליי בילעדיך אני חצי בן אדם התפתרתי מהמוסך אני מחפש עתיד חדש ואני רוצה אותך לצידי כל החיים אהובה עשיתי טעויות כמו כל אדם והיום אני אומר לך בואי נעבור את השלב הזה ונמסד את הקשר שלנו אני אוהב אותך את אישתי לא אף אחת אחרת תחשבי על זה:(

(אל תבכי,אל תבכי..)

זה הדבר היחיד שיכלתי לחשוב עליו, לא לבכות, לא להתפרק, לא יכלתי ולא רציתי לפגוע בעיליי הוא שלח לי שוב סימן שאלה ועניתי לו שתכף אדבר איתו.

עיליי הסיע אותי לבית ונפרדנו לשלום בנשיקה ובתוך תוכי ידעתי שזו תהיה הנשיקה האחרונה שלנו.

שי התקשר לאחר שהודעתי לו שאני בבית,הרבה בכי, הרבה כעס, הרבה שאלות. החלטנו ללכת לישון ולהיפגש יום אחרי. כשנפגשנו אחרי תקופה ארוכה שלא התראינו, זה הרגיש כאילו אף פעם לא נפרדנו, זה היה לילה מושלם, לילה של געגוע ואהבה אין סופית.

אחרי שנפרדתי מעיליי וחזרתי לשי הייתי כל כך בטוחה שאיתו אני יחייה את חיי שהוא באמת האחד שיהיה איתי עד ״שהמוות יפריד בנינו״. אבל החיים הם לא סרט והסוף לא תמיד הוא סוף טוב, היינו ביחד והיה לנו טוב, כל כך טוב אבל אז הייתה התרחקות, ושוב ריבים לא ברורים וטיפשיים ולאחר כמעט שנתיים נפרדנו שוב כי הסביבה שלנו לא רצתה אותנו יחד כי המשפחה שלו לא אישרה אותי והוא כבנאדם נורא נאמן למשפחה, היה צריך להקשיב להם.

כל מה שחלמתי, כל מה שאהבתי, כל מה שהייתי, יום אחד בלי שום אזהרה קם והלך, ומשם הכל הידרדר.

שנינו עשינו המון טעויות, המון ריבים, כעסים, קללות, שקרים.

ואני שואלת את עצמי, איך הגעתי למצב הזה? איך שנינו הגענו לזה?

החלטנו אחרי המון זמן של עליות וירידות לנתק קשר סופית, אני עדיין אוהבת אותו והוא עדיין חשוב לי, אבל שנינו היינו חלשים מידי כדי להחזיק מעמד בסביבה הקשה שהיינו בה.

איבדתי חבר טוב, איש סוד, ואהבה גדולה.

אם ציפיתם לסוף טוב אז תאמינו לי שאני אומרת שלצערי הגדול הסוף שלי הוא לא סוף טוב, אבל כך הגורל קבע, ואולי רק אולי גם אני יקבל את הסוף הטוב שלי מתיישהו.