פעמים בחיים האדם בטוח שהוא צודק


להאזנה לתוכן:

צריך האדם לחזק את נפשו בכל כח, ללכת ביושר גדול ולהיות שלם עם מעשיו ועם עצמו. ולדעת שבאמת הדרך אשר הוא הולך בה היא אמת ולא משחד את עצמו ומאמין שהיא אמת כי זה מה שנוח וטוב לו, משום שהרבה פעמים בחיים האדם בטוח שהוא צודק ונלחם על היושר והצדק וההגינות שלו ובכלל הוא הטועה והחוטא והאדם הלא הגון.

וידע האדם, כמה שיתחכם להשיג דברים אשר אינם שלו ולא ביושר, יענש ויפסיד גם את שלו ובסוף ישאר בלי כלום, רק עם עגמת נפש גדולה.
והנה מובא מעשה אשר לומדים ממנו מוסר גדול לחיינו, היה אבא עשיר ובעל ממון ומעמד גדול מאוד ולו שני בנים ולבן אחד נתן לשמירה אבן יקרה מאוד אשר ערכה היה מחיר עצום מאוד.

כשנפטר האבא ובאו שני הבנים לחלק את ירושת האבא, עמד הבן, אשר האבן היקרה הייתה אצלו ואמר לאחיו: אולי אינך יודע, אך אני חייב ללכת ביושר, הנה האבא נתן לי לשמירה אבן יקרה מאוד, רוצה אני להראות לך אותה ולחלק אותה ביושר והגינות ביננו.
שמח האח וביקש לראות את האבן, כשראה את האבן לא האמין למראה עיניו, אבן יקרה ביותר אשר אין לה שנית בעולם.  האח השני אשר לא היה כל כך ישר והגון, מיד עמד ואמר לאחיו: גם לי השאיר האבא אבן יקרה מאוד מאוד ומבקש אני להראות לך את האבן.
שמח האח הישר וההגון על דברי אחיו, האח הלא ישר רץ מהר לשוק האבנים המזויפות וחיפש אבן גדולה אשר נראית ממש אמיתית וביקש וקנה אותה, עטף אותה בצורה היפה ביותר ולקח את האבן והלך להראותה לאחיו. כשהגיע לאחיו, הראה לו את האבן בהתרגשות גדולה מאוד ועיניין מרובה עשה מהרגעים האלו אשר הראה לו את האבן. 
שמח האח הישר ואמר לאחיו: כעת איך נחלק את האבנים ביננו?, האח הרמאי עמד ואמר: כעת אנו לא צריכים למכור את כל נכסיי אבינו, נשאיר אותם שמורים עד שמחירם ילך ויעלה עוד ואנו ביננו נחליט איך נחלק את האבנים היקרות, ביקשו האחים ביניהם שכל אחד יחשוב רעיון איך לחלק את האבנים ליום המחר. בא האח הרמאי ובפיו עצה, ניקח שני תיבות מהשוק וכל אחד ישים את האבן שלו בתיבה ונערבב את התיבות, שאף אחד לא ידע איזה אבן בפנים וכך כל אחד יקח תיבה וזה האבן שלו.
שמח האח הישר בעצת אחיו והלך בתמימות וביושר, מיד רץ האח הרמאי וקנה שתי תיבות, בתיבה אחת אשר בה שם את האבן המזוייפת סימן סימן קטן מאוד וכך שניהם שמו את האבנים, כל אחד בתיבתו והאח הרמאי הקפיד לשים את האבן בתיבה שלו המסומנת, בכדי להזהר לא לקחת מהתיבה הזאת. 
רגע לפני תחילת הגורל עמד האח הרמאי ובפיו עוד בקשה, להביא עדים מן השוק אשר יעידו שהכל נעשה ביושר ובתמים וכן יעידו שאת הנעשה אין להשיב, האח הישר התלונן: מדוע?, אנו עושים את כל מעשינו ביושר ובאחוה, מדוע צריך עדים, מדוע צריך עוד אנשים אשר יראו את העיניינים הפרטיים שלנו?!. אך האח עמד בתוקף על דבריו, הסכים האח הישר.
בזמן אשר יצא האח הרמאי לחפש עדים, פתח האח הישר את התיבות והסתכל באבנים, ובלי כונה מיוחדת, את האבן שלו שם בתיבה של האח הרמאי המסומנת ואת של האח הרמאי שם בתיבה שלו, אשר אינה מסומנת.
כשחזר האח עם העדים, הכל היה מונח בצורה הרגילה על השולחן ושוב האח מודיע בפני העדים: אתם עדים שהכל ביושר ואין שום רמאות ואת הנעשה אין להשיב, עצר אותו אחיו ואמר לו: אחים אנחנו, מדוע כל כך אתה חוזר על עצמך?, אך כך אמר וכך עשה. בשעת הגורל הסתכל טוב האח על התיבה עם הסימן שמסמנת שזה האבן המזויפת שלו והקפיד לקחת את הלא מסומנת של אחיו.
ושוב לפני שיצאו כל אחד לדרכו, עמד האח הרמאי והזכיר לכולם שכל אחד מה שלקח זה שלו והנה העדים ואין דרך חזרה ואין רשות למכור את הנכסים אשר האבא השאיר וכו' וכו'.... כשהגיע האח הרמאי לביתו ופתח את התיבה. הבין את אשר קרה לו ואת ההפסד החמור אשר הפסיד. 
הנה משל זה, זה משל קדמון ומוסר גדול ודרך חיים יש בו וננסה לחשוב על דברים אלו לחזק עצמנו בכמה דברים הקשורים לחיינו יום יום: האדם צריך להקפיד שכל דבריו יהיו נכונים ומסודרים ואין לסמוך על אדם. וכך מצאנו על ריש לקיש שאחד מחבריו מבית המדרש פגש אותו ברחוב וביקש ממנו הלואה, עמד וביקש ממנו שיתן לו שטר שנתן לו ההלואה, עמד האמורא חברו ואמר לו: אתה חושד בי?, הרי ודאי אני אחזיר לך.
עמד בתוקף ריש לקיש וביקש שטר.  כל דבר אשר לא ניתן עם שטר סכנה חמורה עורבת ממנו, יש יצר הרע גדול מאוד ופעמים רבות היצר ובעיקר יצר הממון, גובר על האדם. ולא יתפעל האדם מאדם אשר נראה ירא שמים, או רב, או אבא, או חם. ומצאנו אצל חכמי הגמרא, אשר הלכו לאסוף כסף לישיבתם והגיע שבת והתארחו בביתו של אדם, אשר היה נראה להם תלמיד חכם ובסוף במוצאי שבת התכחש לתנאים על אשר נתנו לו. 
ולכן יקפיד האדם בכל עת ובכל זמן, לשמור שטר על כל עינייני הממון, והורים יזהרו בכל עינין הממון אשר משאירים לבניהם, משום ששנאות ומחלוקות על ממון וירושות, הם שנאות אשר נחקקים לנצח לדראון עולם. והנה האח הרמאי לא יכל להרגיש את ההשפלה בשבילו, שהאבא סמך על אחיו ולא עליו ולפעמים מהרגשה של נחיתות, מנסה האדם להרגיש שגם הוא, אך הגם הוא בא בשקר ובמקום לא נכון ומתדרדר להמשך של שקר ומרמה וגנבת דעת הבריאות ולעבור על דברים חמורים וקשים ולאבד את האמונה והביטחון בהקב"ה ולחשוב שאפשר להרוויח ממון על ידי גניבה ושקר, להחליף התיבות וכך לגזול את הכל. 
אך בכל הזמנים מצאנו, שמי שהולך בתמימות בעולם וביושר ואמונה בהקב"ה, אף שסביבו כל הרמאים הגדולים שיש ומנסים במשך שנים וימים את כל רמאותם, בסוף ישועה אחת, טעות של הרמאי, מאבדת לו את כל רמאותו ומפסיד גם את שלו, את חצי האבן אשר הייתה מגיעה לו ביושר ובתמים, מאבד אף אותה ונשאר ערום בלי מאומה. 
וכאשר רואה האדם אדם מסויים אשר מדבר הרבה על יושרו ועל הגינותו ומדגיש את זה בכל פעם, כאותו אח אשר בכל רגע ביקש עדים ושוב חזר על דבריו, צריך לחשוש חשש גדול ולבדוק טוב, מדוע כל כך דואג האדם לספר על יושרו הגדול.  ומצאנו מעשה במלך גדול אשר נגנבה ממנו אבן יקרה מאוד והמלך הודיע: מי שיתפס הגנב יצא להריגה.
אחד הכמרים הלך וסיפר למלך על ראש הקהל היהודי אשר הוא גנב את האבן והחביא אותה במקום שלא ימצא. מיד המלך, באימון על הכומר, הוציא את גזר דינו להריגה.
בשעה שהיה מוצא להריגה ראה ראש הקהל את הכומר הולך ליד חבל התליה ומקפיד לא לדרוך על הנמלים, צעק היהודי בפני המלך, רגע לפני ההוצאה להורג: הכומר גנב את האבן והיא בביתו!. 
המלך נבוך ביקש לבדוק מהר בבית הכומר ומצאו שם את האבן, מיד הוציאו את היהודי מן חבל התליה, כששאלו אותו: איך ידעת שזה הכומר?,
ענה ואמר: ההצטדקות שלו הגדולה לא לדרוך על נמלים בהליכתו, זה החשד הגדול ביותר שהוא האיש האכזר והלא ישר ביותר.
ואף אנו הכרנו לפני ח"י שנים אדם, אשר כל פעם אשר היינו פוגשים אותו היה מספר לנו על יושרו ועל הגינותו ושמעולם לא נגע בפרוטה שלא ביושר, היינו שואלים את עצמנו, מדוע אותו אדם חוזר כך כל פעם?.
לאחר זמן בן משפחתו סיפר לנו, שבבית בשקט היה אומר: אני מחכה ליום שיפול בידי סכום גדול של כסף ואף אני אהיה מוכן לשבת בבית האסורים שנה אך שיהיה לי סכום גדול של ממון.
ה' יצילנו מן אנשים הלא הגונים ולא ישרים ויזכנו לילך בדרך ה' בתמימות וביושר. 
ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.    
 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה