הפנים והעיניים בשעת השאלה חדרו עמוק לנפשנו, המילים נראים מילים פשוטות, אשר הרבה פעמים שומעים אותם או חלקים ממנם, אך דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב והשאלה לא מרפה מאיתנו כל הימים האלו. 

הנה חושבים אנו להתחזק ולומר, היה אדם אשר החליט לחקור ולדרוש על אודות הנהר הגדול ביותר במדינתו, גמר אומר בנפשו להפליג מראשית הנהר ועד סופו מרחק עצום מאוד, ביקש מן המומחים את כל המפות של הנהר, היכן יש זרמים יותר חזקים, היכן פחות, היכן יש פניות ימינה או שמאלה והיכן שוב יש פניות בנהר, מי הם האנשים אשר עשו דבר זה לפניו, איך עשו?!, מה אמרו באחרית מסעותיהם? היכן יש בדרך כפרים לעצור ולקנות אוכל ושתיה וכו'?!. לאחר שהתארגן עלה על סירה ויצא למסע הגדול והקשה, הנה מראשית המסע דרכו לא צלחה, המפה הראתה לו שבעוד מיל יש שיפול בנהר, התקרב והנה אין שום שיפול, המפה שוב מראה לו שבעוד שני מיל יש שיפול לצד שמאל, מתכונן להסתובב לשמאל אך השיפול הוא לימין ולא לשמאל.

הדרך הלכה וניהיתה לו קשה ביותר, הייאוש היה מנת חלקו ואף כשרצה לעצור ולקנות מאכל ומשקה והמפה הראת לו היכן יש כפר, כשהתקדם לשם לא מצא את הכפר אשר המפה הראתה לו.  רגע לפני שזנח את מחשבתו ורצונו להפליג מתחילת הנהר ועד סופו ולהגיע למטרתו, התעמק במחשבתו ואמר: כל עוד אני אחתור על פי המפות, אני לא אגיע לשום מקום וכן, כל עוד אני חושב שהנהר יתיישר על פי המפה, אף מסכן אני את חיי.

הניח את המפות ואת כל עצות היועצים ואמר:" אם אין אני לי מי לי", אני נמצא פה והנהר, ביחד נתמודד אחד עם השני עד שנצליח.

וכך על פי ראייתו והרגשתו, עבר את כל הדרך עד שהגיע למחוז חפצו.  כך חיי האדם, האדם רוצה להצליח בפרנסתו, הולך ומחפש מפות איך אחרים הצליחו, מנסה לפעול ולחיות על פי המפות, הנהר השתנה, הנהר של היום אינו הנהר של פעם, השיפול שהיה לפני עשר שנים לימין אינו קיים היום, הוא ניהיה לצד שמאל, האדם אשר כתב וסיפר על הסחף שיש במפרץ הזה, זה היה אולי בחורף או בחורף בשנה גשומה מאוד, אינו דומה דבר לדבר אחר. 

לכן כל אדם צריך לדעת שיש אותו ואת הנהר עם הכלים אשר חנן אותו בורא עולם, להיכנס לנהר שזה החיים ולהרגיש היכן הסחף, היכן השיפול לימין ומיד עוד פעם לימין או לשמאל ולא ממה שספרו לו חבריו או שמע מאחרים, כל עוד אדם חי ממה שסיפרו לו ושמע, במקרים בודדים זה הצליח אך ברוב המקרים זה נחל כישלון גדול.

כך, כל בחור ישיבה לא יכול לחיות ולהיבנות מסיפורים אשר סיפרו לו ואגדות אשר שמע, כל בחור הוא עולם אחר, כל אברך הוא עולם אחר, תלך לרבותיך לחכמיך שיסבירו לך מי אתה ואם יש לך הכח להפליג בנהר או עדיין לא ואיך להפליג.  ודבר זה הוא לכל נתיבי החיים, לאדם יש כמה שלבים בחיים וכל שלב אינו דומה לשלב שעבר, עשרה ניסיונות קיומיים שיהודי עובר אינם דומים אחד לשני, כל אחד הוא במידה שונה ובכוחות שונים ואף יש ניסיון אחד קיומי שבא בכמה אופנים וצורות שונות והוא עוד ניסיון אחד ולא שני נסיונות. 

לכן האדם צריך לדעת את עצמו ועם כוחותיו שלו, בהדרכת רבותיו, יצא לים ועם חושיו יזהה את הסכנות העורבות לו וכאשר רבותיך ומוריך מייעצים לך שעדיין לא הגיע זמנך לצאת לנהר, אל תצא עם כל הדחפים והרצונות והכוונות.  גם אחרי חטא המרגלים, עמדו חלק מבני ישראל ובקשו לעלות לארץ ישראל ואמרו: עלה נעלה כי יכול יכלנו ונכשלו .

יזהר האדם, ישנם מחשבות ועצות שנראות לשם שמים שהם רק עצת היצר הרע וזה היצר מחופש לצדיק, למחשבה טובה ולעצה טובה לשם שמים וזה מפלה של היצר הרע. 

ולכן בימים האלו, אחרי זמן שחל שלושת השבועות, ביותר יזהר האדם לשים מעצור למחשבותיו, האדם קרוב לעצמו ומשוחד מעצמו ורואה את טובת עצמו וקשה מאוד לשלוט על עצמו והמרחק בין המחשבה והדימיון למציאות רחוק מאוד וכשמגיעים למציאות מבינים כמה רחוק המחשבה הייתה מן המציאות.

וזוכרים אנו מעשה אשר היה לפני ח"י שנים, נסענו לפריז לחזק את הישיבה הקדושה אשר הייתה בראשיתה ולתת שיעורים וכו', נכנס אלינו יהודי אשר היה נראה אדם חולה כחוש וממש רחמנות גדולה עליו, אדם מוזנח וכו', ובקש ברכה. שאלנו אותו במה עוסק, אמר לנו שהוא רופא וכדבריו אין לו מזל ולא באים אליו חולים ומתי שבאים אליו רואים אותו ושואלים היכן הרופא, חושבים שהוא החולה והיותר מעודדים הם חושבים שהוא המזכיר ולא הרופא וכך שבוע ימים, שלוש פעמים ביום או יותר, ראינו מרמור גדול.

כששאלנו אותו: ומה יהיה תשתדל יותר, ענה ואמר: אני קונה הגרלה כבר כמה שנים וממלא אותה ואני מקוה לזכות בסכום גדול ולעלות לארץ הקודש, שמחנו והתפללנו למענו.  עברו עוד כמה חודשים שוב הגענו לפריז ושוב ראינו אותו עצוב ממורמר וממלא הגרלות בקר וצהריים וכו', אמרנו לו: אולי בהגרלה שאתה ממלא תשתף איתך את אחד המלוים אשר היו עימנו, שהיה יהודי עשיר מאוד וכמה שתרויח כמה שתיתן לו והוא ודאי יתן זה לצדקה והרופא מיד עמד ואמר חמישים אחוז אתן לו לצדקה. 

הלך וקנה ההגרלה לעוד שבוע ימים, בלילה אחרי שסיימנו השיעורים ולראות האנשים, ביותר מאחד בלילה אנו שומעים דפיקות בדלת, ביקשנו ממי שהיה איתנו לפתוח, אותו רופא בפנים של בושה, אמר: אני מרגיש שבפעם הזאת אני אזכה בסכום עצום, אם אפשר שהרב יוריד את השותפות עם העשיר שיתן זה לצדקה ובמקום חמישים אחוז, עשר אחוז, ראינו הצער שעל פניו אמרנו לו: ודאי. שמח והלך. 

למחרת בבקר שוב פנים נפולים, בא ואמר: אני מרגיש שהפעם הזאת ודאי אני מרויח ואולי עשר אחוז זה הרבה, אני מחוייב מעשר לישיבות אחרות, לבני משפחה, אמרנו לו: ודאי כך יהיה. בלילה שוב חזר אלינו וביקש רק אחוז לתת כאות וסימן, לבסוף לא זכה במאומה. 

אך מוסר גדול למדנו ממעשה זה, ככל שאדם רחוק מהמציאות ורחוק מהאמת קל לו להבטיח, לאמר, לחשוב, אך ככל שמתקרב לאמת ומבין את האמת, האמת הולכת ונהיית לו קשה מאוד.  לכן דע מי אתה מה הכוחות שיש לך ובמה אתה יכול להתמודד וכמה?. ורק כך תחייה חיים אמיתיים, חיים שבאמת הם אתה ולא להפליג בנהר עם מפה לא מעודכנת ואז מגיעים למצב שכלום לא מסתדר לאדם בשום עינין.

ה' יושיע שננצל מן הרע ובזכות זיכוי הרבים נס גדול יעשה לעם ישראל.