מעשה מופלא מובא במסכת חגיגה (י"ד:) תנו רבנן, ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא וכו', בן עזאי הציץ ומת. עליו הכתוב אומר: "יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו" (תהילים ט"ז). בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר: "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו" (משלי כ"ה). אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום.

כל אדם צריך להיות איתן באמונה בה', גם אם השאלות והקושיות גדולות ביותר, מוטב להתייסר באי-הידיעה עד מוות או עד טירוף הדעת, מאשר לזוז כחוט השערה מהאמונה התמימה. ארבעה חכמים גדולים נכנסו לפרדס לראות במראות אלוקים, לא הכול היו גדולים וראויים כרבי עקיבא שנכנס ויצא בשלום. עקב מה שראו התעוררו בליבם ספיקות ואי הבנות. בן עזאי העדיף למות, ובלבד שלא לפגום באמונתו. בן זומא בחר את טירוף הדעת על פני אובדן האמונה, רק אחר, ששאלותיו הביאו אותו להסקת מסקנות וקיצוץ בנטיעות, יצא לתרבות רעה ואיבד את עולמו. כל אדם במשך חייו, נכנס בהתמודדויות קשות, מאורעות מסויימים מזעזעים אותו.צריכים תמיד לזכור, מותר שתהיינה שאלות. מותר גם לנסות לקבל תשובות, אך כל זאת בתנאי שהאמונה איננה נפגמת.

זה מה שאנו אומרים כל בוקר בתפילה "אין כאלוקינו", ולכאורה היה צריך להקדים "מי כאלוקינו" שהיא השאלה, ואחריה להשיב תשובה ש"אין כאלוקינו", ולמה מקדימים את השאלה לתשובה? אלא, למדונו חכמים שלפני מקשים קושיות, יש לידע את התשובה ש"אין כאלוקינו" - וזו היא מוסכמה שאין עליה מחלוקת. ולאחר מיכן ניתן לנסות ולברר - "מי כאלוקינו?".

אמרו חז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה", עיקר האדם בעולמו ויסוד העבודה, היא האמונה בהקב"ה, שאין עוד מלבדו, ושהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.
מסופר על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שחזר לבית חמיו אחרי שהיה תקופה ארוכה אצל המגיד ממעזריטש, פנה לעברו חמיו שנמנה על כת המתנגדים לחסידות, בשאלה, איזו חכמה קנה בשהות כה ממושכת אצל רבו. למדתי לדעת שיש מנהיג לעולם, ענה רבי לוי יצחק. לגלג עליו חמיו: הן את זאת יודעת אף המשרתת הפשוטה. קראו למשרתת ושאלוה: מי ברא את העולם? ענתה ואמרה: הקדוש ברוך הוא! אכן השיב רבי לוי יצחק, היא אומרת, אבל אני יודע! כי המרחק מאמונת המוח עד אמונת הלב, הוא כמרחק שמים וארץ!

כח האמונה שהיא צרי לנפש האדם ומחבשת לכל עצבותיו, מרפאה את כאבי העבר, נותנת כח לעמוד מקושי ההוה, ומחדירה תקווה בלב האדם בצפיה לעתיד מבורך. בזכות האמונה נגאלו אבותנו ממצרים, כן נזכה להגאל ולהוושע בתשועת עולמים.