וקשה מדוע, מה יום מיומיים, ומה פטירה זו של רשב"י יותר משאר ימי פטירתם של התנאים והאמוראים ואבות העולם, מה המיוחד ביום זה?
אלא חז"ל נתנו כמה טעמים בשמחה זאת:
א. ביום זה פסקה המגפה מעשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא ולכן זה יום של שמחה. וידוע דברי הבן איש חי שטוב בל"ג בעומר לילך לקבר רבי עקיבא, דשמחה גדולה לצדיק ובשמים. ולכן על הפסקת המגפה עושים יום של שמחה.
עוד טעם נתנו חז"ל: לאחר בשורת תלמידי רבי עקיבא, רבי עקיבא משח ביום זה, ל"ג בעומר, את החמישה תלמידים שנשארו לו ורבי שמעון בר יוחאי היה בינהם. ולכן זה יום שמחה, שביום זה יש המשך לתורה וליראה. ולכן מחוייבים לשמוח ביום קדוש זה.
ועוד טעם נתנו: דהנה רשב"י נפטר ביום זה, אך השאיר בן צדיק כמותו רבי אלעזר ולכן זו שמחה גדולה.
וכן עוד טעם נתנו בדבר זה: דהנה, רשב"י היה גילגול משה רבנו והנה משה לא זכה להכנס לארץ ישראל וצער גדול היה למשה רבנו, ואתחנן אל ה' בעת ההיא. וכן ביום שנפטר משה נשתכחו מעם ישראל 3000 הלכות. והנה רשב"י, שהיה נשמתו, עמד ותיקן והשלים את החסר. ולכן ביום פטירת משה רבנו, ז' באדר, יום אבל וצער וביום פטירת רשב"י שמחה גדולה, משום שרשב"י השלים את החסר.
וידוע, כל שנה, יום שיוצא בו פטירת משה רבנו, זה היום שיוצא בו פטירת רבי שמעון בר יוחאי וכן דבר בדוק, באותו יום, גם יוצא בכל שנה יומא דהילולא של הסבא הקדוש רבי חיים פינטו זצוק"ל.
ולכן ביום ל"ג בעומר שמחים שמחה גדולה וזו שמחת שלמות הנשמה ושלמות התורה הקדושה.

ולכן ישתדל האדם בכל הכח, לשמוח שמחה של מצוה של אמת, בגדר של, "עיבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה", לשמוח מצד אחד, אך האימה והפחד מן הקדושה ישמרו את האדם לא להגרר לשמחה ריקה, שמחת קלות ראש ועוללות. וידוע בשם האר"י הקדוש, שבכל שנה בל"ג בעומר עומד רבי שמעון בר יוחאי על קיברו ומברך את כל הזוכים להשתתח על קברו.

זכות רשב"י תגן על כולנו ונזכה לאור גדול ולשמוח שמחת אמת, בשמחת התורה. והאור הגדול של ימים קדושים אלו, ישפיע עלינו שפע ממרום ונזכה לגאולה שלמה במהרה.