לפני מספר שבועות קיבלתי מייל מאחת הקוראות של מדור זה. באישורה אני מתייחסת לדברים כאן. כך נכתב במייל:

"יעל, כל הזמן את כותבת על זוגיות, איך צריך לשמור עליה וגם כמה טוב שיש זוגיות. אני רוצה להגיד לך שאני התגרשתי לפני 5 שנים ואפילו לא חושבת על זוגיות חדשה. אז זה אומר, שזה לא נורמלי?"

אני חייבת להודות שיש מיילים שגורמים לי לעצור ולחשוב שוב על עבודתי, איזה מסרים אני מנסה להעביר, מה המטרה של כל העבודה שלי. אני מדברת וכותבת הרבה על זוגיות וגם מדברת וכותבת על יחידים (אבל פחות….). המייל הזה גרם לי לחשוב שוב.

תוחלת החיים שונה בין גברים לנשים. בעוד שגברים חיים בממוצע 81.4 שנים, נשים חיות 84.2 שנים. משתמע מכך שנשים רבות חיות בממוצע 3 שנים ויותר מהגבר שלהן.

יש כאלה שמדווחות על חיפוש זוגיות בשביל לא להשאר לבד, יש המדווחות על בחירה להשאר בגפן ויש את אלו שלא נותנות את הדעת בהתלבטות זו (לרוב עניין תרבותי-חברתי).

לרוב גברים שמתאלמנים יחפשו זוגיות על מנת לא לחיות לבד. הסטטיסטיקה מדברת על תמותה גבוה של גברים בשנה הראשונה להתאלמנותם.

אז יש כאלה שצריכים זוגיות ויש כאלה שבחרו לא לחיות בה מטעמים כאלו ואחרים. מה שחשוב הוא מוטיב הבחירה. אם לא בחרת להיות לבד ואתה לבד - כדאי לבדוק מה ולמה המצב כך. אם בחרת להיות בזוגיות - זוהי הבחירה שלך.

לא! זוגיות היא לא הטעם של החיים.

יש אנשים שחיים בגפם והם מאושרים ומלאים בעניין. יש אנשים שחיים בזוגיות והם בודדים ואומללים. אין אקסיומה אחת שאומרת מה נכון או לא נכון. כל אחד צריך לבחור (בדגש על לבחור) את הדרך בה הוא מעוניין לנהל את חייו בגיל השלישי.

פגשתי אישה שהיתה כל חייה "אשתו של", האשה הקטנה. היא לא היתה מאושרת אבל קיבלה את חייה בהכנעה וידעה למצוא גם את הדברים הטובים שהקשר הזוגי הזה העניק לה.

פגשתי בה שוב כשנה לאחר מותו. מצאתי אשה מטופחת, עסוקה, מלאה בחיים עשירים ומגוונים. היא הכירה חברות, יצאה לבלות, החלה להתנדב. ניכר היה שהיא ממצה את שנותיה (בלי בן זוג) במלואן. היא היתה מאושרת! ולא שלא היתה שמחה בחייה גם לפני כן. עולמה השתנה והיא בחרה לנהל אותו באופן המיטבי ביותר עבור עצמה.

חשוב לי להדגיש שזוגיות היא דבר חשוב. הידיעה שיש מי שמחכה לך בבית, מישהו חושב עלייך, אתה נחוץ ואהוב - היא ידיעה חשובה ומשמעותית בתחושת הערך.

יחד עם זה - ברור לי שיש יחסי זוגיות שלא מאפשרים את כל האמור לעיל.

אני כותבת על זוגיות משום שבמהלך עבודתי פגשתי צורות מצורות שונות של זיווגים. חיים ביחד, לא חיים ביחד, נפגשים רק באמצע שבוע או רק בסופי שבוע, יוצאים לקונצרטים והצגות אבל לא לשום דבר אחר, נפגשים רק בבתי קפה ובשום אופן לא בבית - אז יש המון וריאציות לקיום קשרים בגיל המבוגר.

פגשתי גברים ונשים שמשתוקקים לזוגיות אך חוששים מתגובת החברה והמשפחה. פגשתי נשים וגברים שחיו בלי זוגיות והיו מאושרים וגם כאלה שלא. אין אמת אחת ולכל אחד את הבחירות שלו, ההחלטות שלו ותפיסות החיים שלו.

שאלה המהותית היא - האם זה נעשה מבחירה או מכורח?

אם בחרתם וטוב לכם עם הבחירה - אשריכם. אם נכפה עליכם ואתם לא אוהבים את חייכם כפי שאתם חיים אותם  - יש מקום לשינוי. חבל על הזמן.  

ולשאלתה של שולחת המייל היקרה - שגם קיבלה תשובה מלאה בפרטי - הכל בסדר. אם את מאושרת בלי זוגיות ומרגישה שחייך מלאים, מספקים וטובים - מעולה. אולי ביום מן הימים תרצי לחזור לזוגיות, או שלא - והכל טוב ונכון ובסדר.

בהצלחה!

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי.