בסוף היום הבטתי במראה, או ליתר דיוק היא הביטה בי, החצופה. ובתוך העייפות של שלל הדברים שלא הספקתי, היום, השבוע, החודש, השנה, הציצה אליי ילדה.
אני מכירה אותה. פעם היינו חברות טובות. פעם היה לה מקום קצת יותר גדול. ילדה עם שיער מקלות ופוני עקום, חיוך שובב, כזה עם גומה חצופה, פזילה חיננית ופצעים בברכיים.

היא הושיטה לי יד קטנה ובקול העליז שלה שאלה "היי, מה שלומך?". מה שלומי? לא ממש זכרתי שיש כזה דבר שלומי. בסדרי העדיפות של כל מה שצריך להספיק לעשות הוא נדחק קצת הצדה. מה שלומי? שאלתי אותי, ואותי נחת על המיטה וניער את הראש.

כן, לימור. הדרך לאשפוז מתקצרת. בהיתי בתקרה ומשהו בבטן זז באי נוחות וזה לא היה האוכל של שבת. ועצמתי עיניים וידעתי שהיא לא מתכוונת ללכת. תמיד היא הייתה נודנקית ולא מוותרת. הילדה הזו, לימי, היא עדיין שם ומחכה להזדמנות לצעוק לעולם - הנה, אני כאן.

אז למה אני חונקת אותה ולא נותנת לה את ההזמדנות לקפוץ שוב על חבל, לשחק חמש אבנים, גומי או תופסת, לרכל על בנים, לצחוק משטויות, לחשוב שהמבחן בחשבון זה הדבר הכי מלחיץ בעולם, לשאוף להיות גדולה, להיבהל מחצ'קון במראה, לבכות מסרט מצויר, להגיד שהיא רעבה ולזכות שמישהו יגיש לה כריך באהבה, לצפות לפרח בחג האהבה, למתנה מושקעת ביום הולדת, לעמוד מול המראה ולעשות פרצופים, ללבוש שמלה מסתובבת ונעלי עקב של גדולים, לשזור קוקיות או צמות, לא לחשוב על שערות לבנות.

להעיף את החזייה, לא לדעת שיש צלוליטיס, לרקוד כאילו אף אחד לא רואה, לשיר כאילו העולם חירש, לטפס על עצים מבלי לחשוש משבר באגן, לרוץ לזרועות של אבא לחיבוק אוסף, להרגיש את החום של אמא כשהיא מלטפת ללילה טוב, להאמין שעד החתונה הכל עובר, לטרוק דלתות בעצבים, להגיד לא בא לי, פשוט כי לא בא לה, בלי רגשות אשם, בלי להיות חייבת דין וחשבון לעולם.

להשתטח בקניון על הרצפה כי עכשיו מתחשק לה את הברבי הכי שווה. לשחק בבובות, לדמיין את נסיך החלומות ובית האגדות - לדמיין, רק לדמיין. להביט על העולם מלמטה ולהתפעל מאין סופיותו, לדעת שיש מי ששומר עליה, לדעת שיש מי שיגיד מה מותר ומה אסור, לגלות את עצמה מחדש, את הגוף, המיניות, החלומות, המחשבות, להתרגש, להרגיש את הלב מתפוצץ מאהבה, להניח ראש על המיטה עם מצעים בריח של מרכך שמישהו אחר סידר, להיות ילדה שסולחים לה על טעויות ומאפשרים לה לחפש עדיין תשובות. אני לא נותנת לה, כי אי אפשר - כי עכשיו אני גדולה וצריך להספיק גם השנה לא להספיק את מה שלא הספקתי בשנה שחלפה.

אז לשנה החדשה אני מאחלת לי וגם לכן, באשר אתן, טוב נו... יאללה, גם לכם הגברים, לתת להם, גם אם לרגע, גם אם רק לפעמים, פשוט להיות. להיות ילדים. תאמינו לי, ילדים לא משקרים, והם יודעים מה הכי טוב.