תחום התכנון העירוני עלול לפגוע בזכות בסיסית של האדם – הרי היא זכות הקניין הפרטי. הוא עלול למנוע ממנו לעשות בשלו ככל העולה על רוחו. ההצדקה לכך היא שזה נעשה על מנת לשמור על "האינטרס הציבורי הכולל" כדי להשיג מטרה משותפת של חיים בצוותא. אלא שהצדקה זו פוגעת לא פעם באינטרסים של רבים, שאינם תואמים את אלה של "כלל הציבור".

משום כך, חשוב במיוחד שלא לייחס לאמרה "לטובת הציבור" תפיסה אולטימטיבית, אלא לדרוש לשתף את הציבור בהליך התכנון עצמו. דרישה אגב, הזוכה יותר ויותר ללגיטימיות ברוב העולם המערבי בנוגע להליכי תכנון עירוניים. הליכים אלה נתפסים כיום כנחוצים בכל חברה דמוקרטית.

התכנון העירוני אינו עניין פיזי בלבד אלא ובעיקר עניין חברתי, תרבותי וכלכלי כאחד. ולמה כך? כי תכנוניים עירוניים יכולים להביא לשינוי במחירי הדירות במקום ובכך לעצב מחדש את הרכב האוכלוסייה בו. שינוי בהרכב האוכלוסייה יכול להביא לשינוי החברתי והתרבותי של השכונה.

משום האמור, ברור כי לתכנון במרחב הציבורי השפעה רבה על חיי החברה ועל איכות חיי התושבים במקום. אף כי תוכניות בינוי שונות מכלילות תסקירים וחוות דעת לבחינת ההשפעות שהוזכרו, מחקרים לא מעטים דבקים בעמדה שהנכון יותר הוא להיוועץ בעיקר עם תושבי המקום והסביבה.

משמע, עריכת הליכים מהותיים לשיתוף הציבור על מנת לדלות ממנו את הצרכים, הרצונות, הרעיונות והגישה הנכונה יותר עבורם – כמי שיהיו המושפעים ביותר מן התוכנית המוצעת.

בתוך כך, ניתנת ההזדמנות גם לתושבים המוחלשים והבלתי חזקים או המיוצגים בחברה, להביע את דעתם – למרות שייתכן וזו אינה תואמת את התפיסה של "האינטרס הציבורי הכולל" ולעיתים עלולה להיות מנוגדת לה. כי הרי למה אמור הממסד לשאוף אם לא לחתירה לטובתם ולנוחותם של תושביו?

אז למה שלא לפעול בשקיפות המתבקשת, לצאת אל הציבור – בעיקר זה העלול להיות מושפע מן התוכנית המוצעת – ולשאול לדעתו בעניין? הרי בכך, מתקיימת מאין כמוה ההבטחה הפוליטית, לפעול בשמו ולמענו. האין כך?

למאמרים הקודמים בנושא לחצו כאן!

ד"ר משה דרור חקר במהלך שנים רבות את נושא שיתוף הציבור בארץ ובעולם. עבודת הדוקטורט שלו מוקדה בהליכים לשיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל.