יושבים סביב שולחן החג, מחכים שמישהו יטול יוזמה ויחל עם הברכות. אותן שיחות חולין מקיפות את השולחן, אותו ניגון, אותה משפחה וכולם בריאים (טפו, חמסה!), הפעם אנחנו יחד ובראש סבתא שמנצחת למופת על הארוחה.

השכן הדתי בבית ממול צועק לנו: שנה טובה! הוא שואל לשם משפחנו על מנת להוסיף אותנו לברכה שלו. כל זה קורה רגע אחרי שמישהו מהמשפחה בחר להכליל את ה"דתיים" באיזו אמירה מיותרת. מה שיצר ויכוח עם הדוד הדתי שהכליל את ה"חילונים הכופרים" וכל זה בדיון ספק מיותר, ספק מעניין, שחל סביב ברכות החג.

צעקנו לשכן את שם המשפחה שלנו והודינו לו כי "כל ישראל אחים" אנחנו אבל רק כשדוחקים אותנו לפינה, שניצב מולנו אויב או שמכריזים בחדשות כי "סוף העולם הגיע". אותו שכן מקסים שואל אותנו ממרפסת ביתו: "זה בסדר שאתקע בשופר?" אנחנו עונים לו בצעקות: "בטח".

שפע של אוכל על השולחן, צחוק, שמחה, תלונות, עצב, שיחות על ההוא שהיה וכבר לא איתנו, על כמה יקר פה, על כך שלא משאירים לצעירים ממה לחיות, על הקושי. על כמה היה יותר טוב פעם, מזמן ("לפני התקופה שלך"). שיח קצר על החדשות האחרונות, שיח ארוך ומייגע על הקורונה, בדיקה חוזרת שכולם אכן שטפו ידיים, בדיקה מצד אחד הנוכחים האם נדבר על זה לנצח? האם יהיה לזה סוף? ואנחות רבות שנשמעו בשולחן בתגובה לשאלות אלו.

מספרים בדיחה וצוחקים, אוכלים עוד קציצה ועוד קצת מסלט החצילים, יש לחם? מישהו יכול לחתוך לי חתיכה מהחלה? מחמיאים לסבתא על הארוחה ומשבחים אותה שהיא המלכה והיא ממשיכה לכעוס עלינו שאנחנו "לא אכלנו כלום".

שיחה על גזענות, שיחה על אשכנזים ומזרחים, שיחה על התחושות, על העלייה של סבתא ארצה, עוד שאלות נזרקות לאוויר, עוד מידע, עוד סיפורים שחוזרים שוב ושוב אחד על עצמם. אדם חכם אמר לי ש"החזרתיות" הזו יפה לנו הישראלים, לספר את אותם הסיפורים שוב ושוב זה מה שמחזיק אותנו וגם מה שמניע אותנו קדימה. ניחנו ביכולת לספר כל פעם את אותו הסיפור ובכל פעם ללמוד ממנו משהו חדש.

השכן ממול שוב מאחל לנו שנה טובה ומתחיל לתקוע בשופר, כולנו משתתקים ומביטים בו. אנשים אחרים יוצאים מבתיהם ומחפשים את מקור הקול. זה היה רגע קסום, מיוחד, מרגש, איזה איש מקסים, תודה לך, בגללך חזרתי לכתוב אחרי תקופה ארוכה שהרגשתי שאין לכך טעם.

חשבתי לעצמי, איזו התחלה נפלאה לשנה החדשה, אולי עם קצת יותר מחשבה, קצת פחות הכללה וקצת יותר הכלה, קצת יותר אהבה ופחות שנאה, יותר סובלנות וחשיבה מקדימה. לא קל פה לאף אחד, אין ספק בכלל, אנחנו עוברים תקופה משונה בארץ ובעולם בכלל, אבל צריך גם לדעת לומר תודה לאלו שעוברים איתנו את התקופה הזו וצריך גם לזכור שגם לא נורא פה ועל הטוב אפשר לספר סיפורים ללא הפסקה כמו שאנחנו נוהגים לעשות בכל שנה.

שתהיה שנה טובה וחג שמח!