מערכת החינוך בישראל ספגה ביקורות לא קלות השנה, יש שיגידו בצדק, אני לא אנסה להיות חכמה על גדולים כאן, אינני חלק מהמערכת ואין לי קול מייצג עוד באף אחד מהצדדים. בשונה מזאת, על הקהילה האקדמית לא היה ויכוח, הם אנשים בוגרים ולכן הם יכולים ללמוד בזום, האקדמיה השקיעה מאמצים רבים על מנת לייצר חווית שיעור, ישנם מרצים שעשו יותר מאמץ ויש שעשו פחות אך לכולם מגיעות תשבוחות, הן לסטודנטים והן למרצים על שנה לא קלה. עם זאת, יותר סטודנטים מאי פעם עלו על ידי האוניברסיטה לוועדות משמעת כיוון שהקלות שלהיות מאחורי המסך גררה העתקות, הזום היה חוויה לא פשוטה וממשיך להיות. בשל אחוז המתחסנים הגבוה בישראל ישנו ניצוץ של חזרה של האקדמיה לצורה פרונטלית. אז עכשיו נשאלת השאלה, האם האקדמיה תתקדם אל עבר עידן חדש או שמא תחזור לדרכים ישנות?

״יכול להיות שאחרי פסח נמצא את עצמנו חוזרים לשגרה״, כך נכתב באחת ההודעות שקיבלתי מהאוניברסיטה. האמת, התגובה הראשונה שלי הייתה פאניקה, גם התגובה השנייה. לחזור לקמפוס? גדול עליי עכשיו, מכל הבחינות. נתחיל מנושא המגורים, המעבר לעיר אחרת שוב, ההוצאות שיגיעו בעקבות המעבר, התמודדות עם אנשים, שעות לא שעות והסיבה המרכזית: כבר התרגלתי ואני לא רואה בזה דבר כזה נורא.

אני לא יודעת מה דעת הרוב, אני לא בטוחה שאני מייצגת אותה אבל כרגע אני לא רוצה או מוכנה לחזור ללימודים פרונטליים באוניברסיטה. אני מחוסנת, אני מוכנה נפשית אבל פשוט לא מתחשק לי או ביותר כנות: ממש לא בא לי. התרגלנו, מה לעשות? הצלחתי לשלב עבודה עם הלימודים מהזום, למדתי את החסרונות והיתרונות שלו ובעיקר אחרי שני סמסטרים בזום הבנתי מה חיוני באוניברסיטה ומה לא.

שלא תביני לא נכון, אני כן חושבת שלימודים פרונטליים הם הכרחיים בחלקם וזה בעיקר בגלל האנשים, הובטחה לי חוויה סטודנטיאלית בתואר הראשון והיא התפספסה בגלל השנה הלא פשוטה הזו. אך יש לומר, מצאתי בה גם לא מעט צדדים טובים, התפתחתי במקומות אחרים ובעיקר ניהלתי את הזמן שלי בעצמי וזו נקודת זכות ענקית ללימודי הזום.

האוניברסיטה היא לא בית הספר, לא ניתן להשוות בין השניים ובעיניי כולנו זקוקים למסגרת. יש כאלה שלא יכולים בלעדיה, לא מעט חברים שלי כמעט פרשו בגלל לימודי הזום. אולם, השנה הזו תהיה חייבת ללמד את האוניברסיטה מה הכרחי לה והאקדמיה תאלץ את המסורת ארוכת השנים שלה להשתדרג, להתפתח ולהתקדם, טכנולוגית, לימודית ומעשית.

מלחיץ? לא נורא. לפעמים צריך לזעזע קצת את הסירה על מנת לקבל תוצאות והגיע הזמן לשנות קצת.

דיברנו על הנושא בארוחת שישי ולכולם היה מה לומר בנושא, כולם היו שם או דרכו שם לרגע באקדמיה. בנוסף, שני אנשי חינוך במשפחה אז תמיד יש מה לומר. השורה התחתונה שהיא שלימודים פרונטליים הם הכרחיים, הן לחיים הלימודיים אך בעיקר בשל היכולת לייצר אינטרקציה בעיקר כ״מבוגרים״. ישנה חשיבות עילאית לשיח בריא, לחברות ולהכיר אנשים חדשים בעלי דעות שונות. עוד נאמר כי יהיה חייב להיות שינוי, אולי הבנה שלא כולם הכרחיים לאקדמיה, אולי הבנה שמעמדה יתערער ושזה בסדר. כמו שהסיבים האופטיים הגיעו חפה באיחור וה5G יום אחד גם בתי הספר להשכלה גבוהה האינטרנטיים או הסתמכות על קורסים אינטרנטיים חינמיים בלבד יגיעו לישראל ויעשו פה מהפכה או סתם יעצבנו כמה אנשים. בכל זאת, יהיה מעניין.

היום כבר הגיעה ההודעה על כך שהושג מתווה לחזרה של סטודנטים מחוסנים לאוניברסיטאות לא בתפוקה של כיתה מלאה. הזום יישאר אך תהיה אפשרות לסטודנטים עם תו ירוק להגיע לאוניברסיטה וללמוד כמו פעם, זוכרים? אולי זה העתיד, לתת לסטודנט בחירה של שתי אפשרויות והוא יבנה לעצמו מערכת "היברדית" המילה החדשה שלמדו תקופת הקורונה שאם אומרים אותה מספיק פעמים ניתן להשתמש בה לכל הקשר.

כרגע נראה שאנחנו בצעדים לשם או ששנה הבאה נשכח את כל מה שהיה, נאלץ להמתין ולראות מה יקרה.

בהצלחה לכולם.