כבוד השר, אני אלון, בן לאב מרוקאי ולאם מתוניסיה. גדלתי בשכונת בקעה בירושלים. הייתה זו שכונה קשה עם הרבה עולים מצפון אפריקה, הרבה פשיעה ואלימות, אבל הייתה לי ילדות מדהימה. תחושה של שכונה כמו בשיר של יזהר כהן.

היינו המון שעות יחד כל ילדי השכונה, שיחקנו כדורגל, אהבנו אחד את השני, הלכנו מכות, אבל גם חלמנו לכבוש את העולם. כל ילד בתחומו. אני חלמתי לזכות בפרס נובל. כן ילד מרוקאי שחולם לזכות בפרס נובל בפיסיקה.

הייתי סקרן, אהבתי ללמוד ולדעת, הצלחתי בלימודים בבית הספר גאולים בבקעה והתקבלתי לתיכון בגימנסיה רחביה, אז מעוז אשכנזי.

נכון, לילדי האשכנזים היה קצת יותר קל, היה להם קצת יותר כסף, האנגלית התגלגלה להם יותר טוב על הלשון וגם עם הבנות של השכבה הצליח להם קצת יותר בקלות. אבל מעולם לא התבכיינתי ומעולם לא חשבתי שיש דלתות שסגורות בפניי רק כי באתי מבקעה או כי הורי ילידי צפון אפריקה. ההפך. חשבתי שהתמזל מזלי שזכיתי לטעום משני העולמות, זכיתי לממש בגופי את כור ההיתוך ושאין שום סיבה שלא אצליח באמת ובתמים לכבוש את העולם ואולי אפילו לזכות בפרס נובל.

אחר כך התקבלתי ליחידת המחשבים של צה״ל. אף אחד לא שאל אותי אם אני מזרחי או אשכנזי. עשו בחינות פסיכוטכניות למחשבים והתקבלתי. שירתי 7 שנים ביחידה. בממר״מ שירתו איתי כמה מהמוחות הגדולים שפגשתי מעולם, ביניהם פולנים, רומנים, מרוקאים, תימנים ומה לא. ממש קיבוץ גלויות מושלם. גם שם אף אחד לא התבכיין. תחזקנו ובנינו לצה״ל את אחד ממרכזי המחשבים המוצלחים בעולם. ביחד. אשכנזים ומזרחים כאחד.

אחר כך הקמתי את סייברארק. אחת מחברות ההיי-טק המצליחות בארץ ובעולם. עשיתי זאת עם החבר הכי טוב שלי מהתיכון. מהגימנסיה רחביה. אודי מוקדי. אתה יכול לנחש לבד את מוצאו. אבל עשינו זאת עם אנשים מופלאים ששם משפחתם ביתן, גרטנר, צורן, חן (אוחיון), אלדור, שדה, גולדברג, אדר ועוד. שוב כור ההיתוך במלוא מובן המילה. צחקנו על המוצא לפעמים בארוחות הצהריים, סיפרנו בדיחות, אבל הערצנו אחד את השני. אף אחד לא שאל למה המנכ״ל מרוקאי, למה מנהל הפיתוח מרוקאי ותתפלא גם לא שאלו למה מנהל הכספים מרוקאי. כך יצא. במקרה. בחרנו רק לפי האיכות והכישורים. היינו חבורה מופלאה מכל הצבעים והמינים. סייברארק היום מעסיקה כמעט 3,000 עובדים בכל העולם. לא רק אשכנזים ומזרחים, גם גרמנים, אמריקאים ובריטים. אפילו הם התגברו כבר על השנאה והמשקעים ביניהם, לא הגיע הזמן שגם אנחנו?!

אז אנא ממך מר אמסלם, תפסיק להסית ותפסיק להתבכיין. אומנם לא זכיתי (עדיין) בפרס נובל לפיסיקה, אבל זה רק באשמתי ולמרות זאת אני ישראלי-מרוקאי גאה ומאושר. הייתי היום בהפגנה עם עוד 100,000 ישראלים מדהימים ואני לא מסתובב עם רולקס וגם אין לי מנקה מרוקאי בבית. אנא ממך, יש לנו אתגרים עצומים כמדינה, כלכליים וביטחוניים כאחד. יש משבר כלכלי עולמי, יש בעיית פשיעה ואלימות קשה מכל המינים והסוגים, יש פיגועים בלתי פוסקים, איראן בקרוב גרעינית וחיזבאללה עם עשרות אלפי טילים יושב לנו על הגדר. בוא נתרכז בלפתור את הבעיות האמיתיות שלנו כעם ונפסיק את האסון הזה אליו אתם מובילים.