אם פעם אמרו שאני 'סנובית' או 'חיה בסרט' כי אני רוצה לעבוד במשהו טוב, שאני מרגישה שמבליט את היכולות שלי ויעזור לי להתקדם. היום אני מרגישה שאתפשר על הכול. רק תיתנו לי לעבוד, לא רק בגלל העניין הכלכלי אם כי הוא נטבח חשוב והכרחי, אלא גם כי העבודה היא חיינו, תחביבים, עיסוקים, התקדמות אישית. אנחנו מתפתחים בצורה משמעותית כשאנו עובדים, הן כאנשי קריירה והן כיצורים חברתיים.

מי חשב שנתגעגע למשרד? לזה שאוכל את האוכל שלנו מהמקרר המשותף? לנסיעות הארוכות ולפקקים? אז הנה, הגיע היום או שמא זה סוף העולם. העבודה הינה משמעותית, היא נותנת לנו סיפוק ויחד עם שאר הדברים, סיבה לקום בבוקר. היום ניסיתי לחפש עבודה, גם אתמול ושלשום. אמרו לי להגיע כבר ואז חזרה הקורונה? או שהיא מעולם לא הלכה. לא יודעת איך לקרוא לזה. אבל זה המצב הנתון.

המשכתי בחיפוש ואפילו נרשמתי ליריד תעסוקה של משרד התעסוקה בזום. אך אף אחד ממקומות העבודה לא התאים או בשל מרחק הנסיעה או בגלל שאני אישה והעבודה הינה פיזית מאוד וישנה עדיפות לגברים. ועכשיו אני בשלב התחנונים. הודעות, טלפונים, בירורים, רק שיהיה משהו לעשות. להיות נואשת זה לא הצד החזק שלי ואין בזה שום דבר מושך אבל זה מה יש וכך נמשיך לחפש.

אני מתנצלת אם אני גורמת לתסכול, זוהי איננה כוונתי, אך אם נשארתם לקרוא איתי עד עכשיו אז תחזיקו מעמד עוד קצת. ניסיתי לעבוד מהבית, זה לא החזיק מעמד, לא היה צורך עוד והאמת שהתחרפנתי. הרגיש כמו בידוד להיות כל היום בבית.

אז כן, אין חדש תחת השמש, המצב במדינה לא נראה מזהיר עכשיו כשהוכתרנו כמדינה אדומה ויש תחושה עולמית של נידוי. יש לי לא מעט המלצות על סדרות בנטפליקס ולא מעט תסכול להוציא. אני כמובן אינני במצב גרוע, ישנם אנשים במצב גרוע הרבה יותר ממני וענפים שלמים שמאוימים בקריסה וכך גם כלל המשק. המכה הכלכלית לא פחות מפחידה מהקורונה אם לא יותר. יש צורך במדיניות מסודרת ועזרה מיידית לאלו הזקוקים לה כי אם נמשיך בדרך הנוכחית כולנו נזדקק לה באופן דחוף.

דיכאתי עוד יותר? סליחה.

מחפשים עבודה? בקרו לוח של אשדוד נט