שנות ה-50: חיילים, קאובויים וכושים

שנות ה-30 וה-40 בארץ התאפיינו במגוון דל של תחפושות, כולן כמובן מלאכת בית. דמויות קלאסיות מן המגילה, לצד תחפושות על רקע לאומי. היו אז תחפושות כמו קק"ל, חיילים בריטים, פלמ"חניקים, וגם הרבה ילדים שהתחפשו ל"גדולים" תוך שימוש בבגדי מבוגרים.

מיד לאחר קום המדינה החלה פריחה של תחפושות חיילים, לא רק חיילי צה"ל, אלא גם קצינים אוסטריים וחיילים רומיים, ואצל הבנים הרבה קאובויים. אופנת הקאובויים הייתה תולדה של תרבות סרטי המערבונים וחוברות המערבונים הפופולריות.

לצד הקאובויים היו אינדיאנים, שוטרים וגנבים, והרבה תחפושות עמים - ספרדייה עם חישוק, הולנדיות, צוענייה, סיניות ויפניות, ו"כושים". אז לא התעסקו הרבה ברעילות הצבעים, וכמויות של משחות נעליים שחורות או חומות כיסו את פני הילדים. "הכושי נחשב לדמות מאוד מושכת.

הפריחת בתחפושות הכושים, לצד הסינים, שיקפה את הכמיהה לשונה ומעורר הדמיון בארץ קטנה וסגורה. לפריחה הסינית היה אחראי גם הספר ואחריו הסרט "האדמה הטובה" של פרל בק, שהעלה למודעות את החיים בסין והשפיע על דור שלם.

הבנות התחפשו גם לאחיות, לחיילות, וכולם התחפשו לליצנים, כשהמתוחכמים מתחפשים לצ'רלי צפלין. וכמובן דמויות מהמסורת - דמות מרדכי הגאה שלא משתחווה להמן תאמה את רוחו הגאה של "הישראלי החדש". אבל גם משה רבנו זכה לפופולאריות, וגם דמויות מאגדות, בראשן כיפה אדומה.

שנות ה-60: דן חסכן

בשנות ה-60 לאמהות הייתה דאגה: "ילדים רבים רוצים להיות שודדים, קאובויים ועוד דמויות שהן לאו דווקא חינוכיות, ושאובות מעולם הדמיון והסיפורים". בגיליון "ידיעות אחרונות" מראשית שנות ה-60 נכתב: "אמהות רואות בשלילה תחפושות מעין אלו". הפסיכולוגים מצידם הרגיעו: "בחיי היומיום אין לילד הזדמנויות רבות להיות ממש שודד, ועל כן הוא ישמח לנצל הזדמנות זו בפורים... ולהשתחרר על ידי כך מרגשות התוקפנות שלו. לכן אל חשש, לא יחשדו בך שאינך מחנכת את בנך כראוי אם תסיעי בידו להיות שודד בפורים".

זוהי תקופה שבה החברות מתחילות להשתמש בתחפושות לקידום מכירות, באמצעות תחרויות תחפושות למוצרי החברה. הובילה חברת "שמן" ( "גברת אמה"), וגם הבנקים עם קופות החיסכון "דן חסכן" ואחריה "תיבת נח".

ב-1967, לפני מלחמת ששת הימים, עמד פורים בסימן מיתון. האינדיאנים, במחיר של 17 ל"י (לירות ישראליות) לתחפושת, דחקו את הקאובויים, שהיו יקרים יותר ב-8 ל"י. צה"ל איבד את יוקרתו, לפני שמלחמת ששת הימים תחזיר אותה בגדול מאחר שכל תחפושת של קצין עלתה 25-30 ל"י. התחפושות הפופולריות לבנות היו רקדניות, מלכות השמש, מלכות הקרח, כיפה אדומה ויפנית.

מלחמת ששת הימים הקפיצה את הביקוש לחיילים, לשוטרים, וגם לתחפושת של משה דיין עם הרטייה על העין. מחפשי תחפושות מקוריות הלכו על "טלוויזיה", שהחלה בשידורי בארץ ב-1968, עם קופסאות קרטון כמסכי טלוויזיה שעליהם דיוקנו של חיים יבין.

שנות ה-70: בגין וסאדאת

שנות ה-70 עמדו בסימן מלחמה ושלום. 1972 הייתה השנה של תחפושות פופאי, בוקרים, אינדיאנים ומלאכים. בין הבנות עדיין הובילה מלכת אסתר, ואחריה כלות, כלניות ונערות גיישה. בין הבנים נחשב ללהיט הטוריאדור (לוחם שוורים). עדיין נראו חיילים רבים, בעיקר צנחנים, וגם מכבי אש. ואם בראשית שנות ה-70 התחפשו רבים למשה דיין, בסופן התחפשו לבגין ולסאדאת בסימן הסכם השלום.

לצד הדמויות הקלאסיות מתחילה להיכנס ההשפעה החזקה של סרטי הילדים, ואפילו תוכניות טלוויזיה. רשימה חלקית: אי-טי, דרדסים, רחוב סומסום. וחיילים אמיצים - אאוט

שנות ה-80:

שנות השמונים היו שנים מאד מיוחדות, שנים של סוף תקופה ההיפים ותחילת הפאנק, שנות המוסיקה האלטרנטיבית והמועדונים החשוכים. גם בפורים ככבו התסרוקות הארוכות והנפוחות, הסרטים הרומנטיים, המוסיקה הפופית והדכאונית, הבגדים הזרוקים. אלה השנים של מדונה, דיוויד בואי, בוי ג'ורג', סינדי לאופר, מועדון ארוחת הבוקר, יפה בורוד ועוד....

ואיך נראה הפורים האשדודי? צפו בגלריית התמונות כפי שהעלו החברים בקבוצת אשדוד נט נוסטלגיה