זיכרון בסלון בפאב הזרם - דור ההמשך מספר את השואה
חן בוקר
22.04.17 / 21:50
להאזנה לתוכן:
עם צאת השבת התכנסו תושבים בפאב הזרם באזור התעשייה בעיר, כדי לשמוע את סיפורו של כפיר דרור, דור שני לשורד שואה. דרור הגיע לספר את סיפורו של אביו, אברהם קפיצה, שכונה "אברהיימלה"
הערב נפתח בביצוע השיר "שער הרחמים" על ידי הזמרת חני טל, בליווי גיטרה אבי מקנלוב.
סיפורו של אברהם קפיצה ז"ל - כפי שסיפר הערב בנו כפיר בפאב הזרם באשדוד:
"אבי נולד ב1926 בעיירה בשם טיקוצ'ין, למשפחת רבנים ממוצעת. היהודים ישבו בספרד ויהדות אשכנז ישבו בפולין. הגדולה של הפולנים הייתה שנתנו ליהודים עצמאות ומכך הגיעו כולם להתיישבות... כשישה מיליון יהודים שהתיישבו בפולין, בעיקר שומרי מסורת".
דרור הציג בתמונות את מורשת משפחתו, וציין כי נסעו יחדיו הוא ואחיו לבקר את המקום בו התגוררו.
"בשנת 1920- 1935 החלה התארגנות והחלו להגיע חלוצים כדי להגיע לארץ. היה שוק בימי שני ושישי ובכיכר השוק היו מחליפים סחורות... לפתע אבי הגיע לגיל 13 בשנת '39 ועלה לתורה ואז פרצה המלחמה והגרמנים נכנסו לתוך העיר.
"נעלו את הגברים בתוך כנסיה- יהודים ונוצרים ועשו שמות וחילקו את פולין לחצי- אזור טיקוצ'ין סופח לרוסים. היהודים נהנו מהמצב וזכו לזכויות מעולות... הילדים למדו בבתי ספר ובתי מדרש ולמדו משניות וגמרא והיו הולכים לנהר... כל זה השתנה.
"באחד הסיורים הגעתי עם אבי לגשר שהיה עצום בעיניו כשהיה בן 10 ותיאר את הגשר כעצום. דברים שהיו בעיניו כחלום התנפצו...
"בשנת 1941 מבצע ברברוסה- 22 ביוני, במשך חודשים בצעו רישומים ואז בחודש אוגוסט עבר הכרוז והודיע שמחר בבוקר יש להתייצב בכיכר השוק- כל מי שלא חולה ולא זקן שיגיע. אימו של אביו אמרה לילדים להתלבש חם... חששו ושאלו מה יהיה? בעזרת השם יהיה טוב...
"בכיכר השוק עמדה התזמורת ואנשים הגיעו לבושים בבגדים יפים ואז סבו הביט סביב וביקש מאביו ללכת לשמור על הבית... אביו לא רצה ללכת.. כמה צעדים לאחר שהלכו כשכולם היו מרוכזים נשמע קול משאיות. העלו את הנשים והילדים על המשאיות, את הגברים שמו בשורה, נגנו את ה"תקווה" והצעידו אותם אל הכפר זבד במרחק של 6 ק"מ היישר אל בורות ומכונות ירייה ומתנהל רצח של עיירה שלמה.
"באותו יום נטבחו 1500 איש על ידי הנאצים. אבי לא ידע מה לעשות ומחליט לברוח יחד עם חברו, בגיל 15 אל עבר היער ומספר שהורגים את כולם ביער. לקראת הערב הם רעבים ומתגנבים הביתה, לוקחים כיכר לחם ונראה שהגרמנים חילקו את הסחורה שלהם בין האנשים הגרמנים... הוא שואל חברת ילדות שאלה והיא נבהלת ואומרת לו לחכות לחצות הליל ללכת לכפר סמוך לסבתו, לעבור דרך הגשר...
"ב26 לחודש- הוצאה שנייה להורג שבה מחסלים את "שארית הפליטה"... הם מתחילים לחתור בנהר, נשמעת שאגה וקול יריות... הם עוברים לצד השני של הנהר..
"אבי שכח את הנעליים בצד השני וחזר לקחת אותן. זה עזר לו כיוון שלאחר מכן הם הלכו במשך 12 ק"מ בשדה תירס.
"הוא לא ידע מה לספר לסבתו... איך יספר לה שהרגו את כל בני המשפחה... כשסבתו פתחה את הדלת הוא סיפר לה על הפוגרום ועל שנשארו כ- 100-150 איש.
אף אחד לא רצה להאמין שהגרמנים באים... הוא חי בעירייה והכל היה בסדר עד שראה את האופנוען הגרמני, עולים לגורן ומסתתרים ושוב אותו סיפור... חיסול של עיר שלמה.
בורח לשדות יחד עם בת דודתו וחברה שלה, תופס אותם פולני... מגיעים ל"עיר מקלט" שם בת דודתו מוצאת מקלט אצל משפחה וגם הוא מוצא משפחה...
"החיים "רגילים" אבל גם לעיר הזו מגיעים הגרמנים ואברהיימלה בורח בפעם השלישית עד שעצר אותם גרמני וביקש מהם לעצור ולקחת שני זקנים לכיכר השוק. ראו שאין להם לאן לברוח יותר. ביום 22 במאי עברו מסע רגלי, 12 ק"מ לאזור תחנת הרכבת שם היה קרון בהמות... עולים לקרון ושם הוא מקבל החלטה שמותו יהיה מוקדם מידי... שובר את המוטות, רואה שהרכבת יחסית איטית.
"בקרון- צרחות, צחנה, אנשים דורכים אחד על השני, מתים... הוא מוציא את בת דודתו טייבל ומציע לה לאן לברוח... חברתה נהרגת במקום כיוון שנופלת על אבן... הם מתקרבים לגטו ביאלסטוק שם גרו 250 אלף יהודים וניסו להיכנס.
"לא היה עליהם טלאי או סימן... אבי הצטרף לאוספי זבל והבטיחו לו שאף גרמני לא יתקרב לבחור כל כך מסריח...
"הוא מתקרב לביתו של דודו שכיום בן 92. נשמעת דפיקה בדלת וראה ילד קרוע... והם שורדים יחד לאורך כל השואה. הם מאוד עשירים.. בריאקציה הראשונה ועד הקהילה נותן 20 אלף איש להוצאה להורג. הדוד מאוד מכובד ועשיר... הוא חש ברע ויש לו דיזנטריה, סבל מחום, קרא להורים עד שהחלים...
"קיצה של העיירה הזו גם מגיע... הייתה הפצצה על העיר וברכבת האחרונה עלו למשא. את הנשים והילדים עוצרים בדרך ומורידים אותם בטרבלינקה. ממשיכים למקום ליד לובלין ומקבלים מדי פסים (אסירים שחור לבן). במחנה בלז'ין מקבל מספר ונוצרת קבוצה של חמישה אנשים- ששרדה את המלחמה. בראש החבורה יש את הרב שאומר להם: אתם רוצים לשרוד? תביאו אוכל וכך כל יום הם גונבים אוכל. ישנים על דרגשים מעץ ומידי יום יש ספירה של אסירים ואם מישהו נעדר יש בלגן..
"הגרמנים כל כך הקפידו כך שניתן היה לראות רישום של כל המספרים ורישומים מסודרים של מאיפה באו ולאן הלכו... כל הזמן רדף אותו המספר 26. אבי קיבל להיות חלק מגדוד הקומנדו שניקה את הלכלוך והפסולת.
"באחד הלילות הוא עובר דרך תעלת הביוב כדי לקבל כיכר לחם. הוא נכנס למחנה, גונב כסף איתו קונים כל מיני דברים... במחנה ההשמדה בירקנאו הוציאו להורג בתאי גזים ומשרפות כל מי שלא היה בכוחו לעבוד.
"החיים במחנה היו "סבירים"... אנשים נראו כבר עור ועצמות, חלקם היו פשוט נופלים והיו אוספים אותם לערימות...אבי נודד בין המחנות השונים- אושוויץ ובירקנאו...
"אספו אנשים, לקחו אותם בצעדת המוות במשך של 13 ימים. קיבלו כל יום רבע כיכר לחם. לאחר הצעדה הגיעו למשחטה... שם לב שכמות הגרמנים גם הולכת ופוחתת.
"החבורה שמרה על עצמה- חמישייה שלחמה מלחמת הישרדות... אלה ששרדו התחילו לחוש את החופש. גם את צעדת המוות תיעדו הגרמנים ב2.2.1945 שם קיבל אבי מספר זמני שתועד אף הוא. עלו לרכבת, רזים מאוד, שדדו אנשים ולקחו מהם את הבגדים והגיעו לוינה... הם שודדים בנק, קונים אקדחים וחוזרים לעיירה לעשות צדק וסדר באלה שביצעו את ההרג... ואז הרבי, ראש החמישייה שלהם עוצר אותם ומציע להם לעלות לישראל".
כפיר דרור התגייס בגיל 18 לחיל האויר היה טייס ומפקד טייסת- הטיס מאתיופיה את היהודים שהלכו במדבר, שברחו מסודן... נשוי, אבא וסבא פנסיונר כיום. הוא מספר את סיפורו של אביו אברהם קפיצה, שהלך לעולמו בשנת 2003 לאחר שחלה בסרטן. יהי זכרו ברוך.