נורית טופז קראה לבתה אמילי על שם גיבורת הסרט הצרפתי "אמלי". הבת לומדת בכיתה ז' בתיכון רגיל. מכיתה א' היא למדה בכיתת תקשורת בבית ספר רגיל ושולבה, על פי מידת יכולתה, עם ילדים רגילים ביציאה לטיולים ובשיעורי ספורט.

וכך מספרת האם:  "בסוף כיתה ו' היא אמרה לי: 'אימא, אין לי חברים'. בו ברגע, התנפצתי לרסיסים בתוך גופי.

אחרי שבלעתי את הדמעות, אמרתי שאני מאושרת לקבל את אמילי כפי שהיא. הפכתי מבן אדם שחושב על איך לקבל עוד אלף שקל בעבודה ואיך לסיים תואר שני, לכזה שחושב איך לעשות טוב בעולם. זה לא היה קורה בלי אמילי. כל אחד מאיתנו מיוחד בדרכו ולכל אחד יש קושי מסוים, אבל יש כאלה שזה מתבטא אצלם קצת מעבר".

 "אני תקווה שמתישהו אפתח את ספרון החוגים של המתנ"ס ואראה חוגים שמשלבים ילדים עם צרכים מיוחדים, על מנת לתת מענה לכולם. זה חלום של כל אימא מיוחדת, שילדיה ירגישו שווים. זו המטרה של חיי. הנושא זורם בכל נים מגופי. גלגלי העשייה והמחשבה פועלים אצלי ללא הפסקה".

 טופז שהצטרפה כחברה ב"אשדודים" - תנועה חברתית א־פוליטית לקידום נושאים קהילתיים, מובילה את מעגל צרכים מיוחדים אשדודים (צמ"א), לצד ישראלה שביט וויקטוריה גרשקוביץ, מנחת הורים במרכז שביט בעיר, תרפיסטית במוזיקה וחברה בהנהגת הורי המרכז למשפחות מיוחדות בעיר.

בנוסף, היא מנהלת פרויקט עם שבט דותן של הצופים בעיר, במסגרתו היא מסבירה למדריכים ולחניכים על הקשיים של ילד אוטיסט.

"ילד אחד אמר: 'אה, אז בגלל זה היא כל הזמן שואלת אותי את אותו הדבר?', וילד אחר אמר: 'בגלל זה חשוב לה שאגיד לה שלום?'".