ההכשרה הובלה ע"י המארגנת הקהילתית של תנועת אשדודים, גליה זיידמן יחד עם סימון גרייר, מי שהקדיש חלק גדול מחייו למאבקים עירוניים של עמותות מקומיות בכל רחבי ארה"ב, במסגרת שותפות בין תנועת אשדודים ומכון שחרית.

Community Organizer, זה המקצוע והעיסוק של גרייר. סימון הוא למעשה מפעיל, איש קשר, יזם חברתי, אשר מדלג ממחוז למחוז ומעיר לעיר ברחבי ארה"ב, ומסייע לעמותות מקומיות המייצגות אינטרסים של תושבי האזור - בפיתוח תשתיות, במאבקי פיתוח מקרקעין, שדרוג החינוך, איכות סביבה, דיור ציבורי, הגנה על חופים ועוד - להתמודד עם מסכת הקשיים שבין השלטון וההון.

במהלך ההכשרה שהתרחשה ביום שני שעבר במועדון החברתי אנוש, הסביר סימון כיצד למסד רשתות של פעילות עירונית מקומית, כיצד להפעיל לחצים על פוליטיקאים, כיצד למצוא את הנקודה שבה אנשי עסקים מנצלים את קשריהם עם השלטון ומדלגים יחדיו מעל לראשם של האזרחים כדי להשיג לעצמם רווחים (או לשלטון הכנסות נוספות).

לדברי גרייר, הבסיס המובהק של כל פעילות מקומית היא החיבור בין קהילות שונות מרקעים אתניים, דתיים או חברתיים-כלכליים מגוונים. "לוקח שנה עד שנה וחצי לבנות יחסים בין קבוצות וקהילות." מסביר סימון ונותן דוגמא ממקרה שנתקל בו בעת שפעל בבוסטון. "היה שם בית אבות שבו עבדו מהגרים מהאיטי כמטפלים, והם טיפלו באותו זמן באנשים מבוגרים שרובם ממשפחות יהודיות. מדי יום ראשון היו נפגשים המטפלים בכנסיה שלהם ומתלוננים על תנאי ההעסקה שלהם ברמת השכר אל מול כמות המטופלים שלא מאפשרת להם לבצע את עבודתם. באותו זמן, בצד השני של העיר, בבית הכנסת 'טמפל ישראל', נפגשו מדי שבת חלק גדול מילדי המטופלים ושוחחו על כך שההורים שלהם לא מקבלים את הטיפול הכי טוב בתמורה לכספם.

הכעס הרב שנצבר בקרב שני הצדדים האחד על השני נבע מתסכול עכב חוסר מפגש. אז ישבנו עם שתי הקבוצות בנפרד, ניסינו להבין את הצרכים העמוקים שלהן ומי יכול לשבת כמנהיג לחשוב על פתרון משותף ומצאנו שהבעיה הייתה בחוק המקומי המתיר מספר גבוה של מטופלים לכל מטפל בכדי להגדיל את הכדאיות הכלכלית. המטפלים לא יכלו לתת תשומת לב מקסימלית לכלל מטופל.

כשהגענו עם הקואליציה הזו לעיריית בוסטון הם היו כל כך מופתעים מהשותפות, שהם העבירו את התיקון מידית ובלי שאלות נוספות. אם כל צד היה פועל בנפרד, סביר להניח שהמצב לא היה משתנה, אך היות והם פעלו יחד, הצליחו ליצור קבוצת לחץ על המחוקק ולנצח".

"אנחנו יוצאים למסע אל תוך כל הקהילות באשדוד", אומר יניב קקון, יו"ר תנועת אשדודים, "בכדי לחבר אנשים מקבוצות נפרדות ושונות, להביא לשינוי קהילתי שישרת את כולם. לקרב את הקבוצות השונות כדי להשפיע לטובה על החיים הציבוריים.

"אינטרסים זה לאו דווקא דבר רע, אינטרסים הם הדלק שמניע תהליכים וגורם לדברים לקרות, האינטרסים בכל מקום מתחלקים לשלושה עיקרים מרכזיים - האינטרסים של הסקטור הציבור/ממשלתי/רשות מקומית, האינטרסים של הסקטור העסקי והאינטרסים של האזרחים.

הגיע הזמן להכניס למשחק את האינטרסים של תושבי אשדוד, כולם יחד." ממשיך קקון ואומר, "אנחנו חייבים לשתף פעולה וזה אפשרי. כשהייתי מפקד מחלקה צעיר בגבעתי פיקדתי על חיילים בני הקהילה האתיופית, עולים מברית המועצות לשעבר, מזרחים, אשכנזים, דתיים לאומיים וחילונים כאחד וברגע ששינינו בסיס עבודה, ידענו לדאוג אחד לשני ולהבין את הצרכים של השני.

אם ניישם ביחד את ערכי הסולידריות ושותפות הייעוד והגורל בנינו, כבר לא נזדקק לפוליטיקאים מהדור הנוכחי – ואולי מזה הם כל כך מפחדים".

בהמשך ההכשרה הסביר סימון כי "רוב ההחלטות הציבוריות מתקבלות במערכת היחסים שבין הסקטור הציבורי לבין הסקטור הפרטי. בין ההון לשלטון. האנשים הפשוטים מגלים על כך לרוב רק אחרי שההחלטות כבר התקבלו או יושמו ומאוחר מדי לשנותן כדי שישרתו את האינטרסים שלהם. אנחנו פועלים כדי לבנות את הכוח המקומי, שישפיע על האג'נדה תוך כדי התהליך. אנחנו מכשירים אנשים להיות יותר מתוחכמים, יותר ערים. מלמדים אותם לדרוש מידע ולחייב פוליטיקאים לעמוד מאחורי הבטחות הבחירות שלהם. אנחנו מדריכים קבוצות מקומיות כיצד להפעיל לחץ פוליטי אפקטיבי, לתעד ולצלם נבחרים, ללחוץ אותם לקיר, לדרוש תגובה, להתמיד".

"הממשל המקומי מנסה לפרק בין הקהילות ולהפריד ביניכם, כי כך יהיה לכם פחות כוח, בפועל, רק באמצעות שיתוף פעולה ביניכם יש לכם מספיק כוח לפעול מול העירייה ולדרוש את פיתוח אשדוד אל מול האינטרסים הציבוריים. מערכות היחסים בין אנשים הן מה שבונה את השימוש הנכון בכוח הפוליטי.

אני שמח לראות כאן קהל מגוון יושב יחד, רוסים, אתיופים, מזרחיים, אשכנזים, חרדים ועוד. זו התחלה מצוינת."

צילום: אלון מיליאבסקי