נאום ראש העיר לטקס חנוכת בית תרבות לקהילת עולי אתיופיה: 

"שלום לכולם וברוכים הבאים, לחנוכת בית-הקהילה של אחינו יוצאי אתיופיה באשדוד. המעמד המרגש הזה, מתקיים בשנה בה גם מציינים 37 שנים לעלייה היהודית מאתיופיה. ואנחנו באשדוד, שמחים מאוד בזכות שניתנה לנו, לקלוט בעיר שלנו רבים מקרב אחינו עולי אתיופיה. והמעמד היום של חנוכת הבית לקהילה, מוסיף על השמחה זו שבעתיים. לפני פחות משנתיים,  ב-ח' אלול תשע"ו, 11/9/2016, כזכור, הנחנו כאן את אבן הפינה, וטמנו בה את  מגילת היסוד לבניין. והיום, בשעה טובה אנו חונכים את הבית. כך שבהחלט אפשר להודות ולאמר "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". חג שמח ומזל טוב לכולנו.

הסיפור של עליית יהודי אתיופיה בדור האחרון, הוא סיפור מופלא.

המבצע הראשון להעלאת יהודי אתיופיה לישראל, היה "מבצע משה" (בשנת 1984). והוא נקרא כך משום שבדומה לסיפור "יציאת מצרים", על כל תלאותיו, גם גאולת יהודי אתיופיה היתה רצופה תלַאות וְטַלטַלוׂת.

מבצע זה ואחריו "מבצע שלמה" (בשנת 1991), הפכו להיות חלק מהאפוס הלאומי של תקומת מדינת ישראל. סיפור הגאולה של יהדות אתיופיה שַזוּר ברגשות וגעגועים, בתפילה ותקווה, בחלומות והגשמה, שכולַם ביחד, רוקמים את אחד הפרקים המרגשים והמרתקים בתולדות עמנו.

 אני נזכר כי בשנת 2011, במסגרת החתימה על ערים תאומות, ביקרתי בעיר התאומה של אשדוד, העיר בַהַר דַר שֶבאתיופיה. ולא יכולתי אז, שלא לחשוב, על הסיטואציה והמקום בו ביקַרתי יחד עם חבריי יהודה פרנקל וְנציג הקהילה שמואל מַהַרַט. בעיר היפה הזאת, על חופי אגם טאנה, אפשר היה להרהר בשקט על ההסטוריה המופלאה של הקהילה היהודית באתיופיה. מהקהילות היהודיות העתיקות בעולם, אשר במשך כ-2500 שנה, למן ימי שלמה המלך ובית המקדש הראשון, שמרַה בדבקות ובמסירות על המסורת היהודית.

ולַמרות שהיתה מבודדת ומנותקת ממרכזי היהדות ההלכתית, התמודדה בנחישות כנגד כל השפעה ואיום על שלמות הקהילה.

באותו ביקור, יכולנו גם להתרשם ולהעריך את בני הקהילה  על המסע הבלתי אפשרי שעשו בדרכם אל ארץ האבות, ארץ ישראל. לחשוב על מה שהותירו אחריהם - רכוש ומטלטלים, שפה תרבות ופולקלור, והווי חיים שלם. יכולנו לראות בעיננו את הדרך הארוכה שהם עברו, דרך המדבר הגדול והנורא, כשהם נתונים לחסדי הגורל.

- אשדוד היא עיר של קיבוץ גלויות, חיים באשדוד אנשים מעשרות ארצות ותרבויות מרחבי העולם, לכן, זו גם הזדמנות אישית עבורי כעולה, וכבן לעולים ממרוקו, להזכר בתמונות מנוף ילדותי, מבית הוריי במרוקו בארץ המאגרב, מהיציאה החפוזה וממסע הדרך. הייתי רק בן 6 שנים אבל עם זכרונות שנטועים בי עד היום מהלילה בו הפלגנו דרך מיצר – ג'יברלטר לספרד. לכל עולה ולכל עליה יש את הסיפור האישי שלו ושלה. זה היה גורלם הבלתי נמנע של מיליוני יהודים מכל הגלויות. מנת חלקם של כל אלו שביקשו לעלות לארץ הקודש, לחון את עפר הארץ ולראות בעיניהם את ירושלים.

כך, יהודים מכל הגלויות ובכל הזמנים עלו לארץ ישראל, מי בדרך המלך ומי בדרכים קשות, ויצרו כאן קהילה מיוחדת, חברה ישראלית מורכבת, פסיפס צבעוני של קהילות יהודיות אשר באו בשערי הארץ, מקהילות שונות ובתקופות שונות, ורק כאן, במדינת ישראל הריבונית, חזרו להיות אומה אחת.

הנס הגדול הזה של חידוש החיים היהודיים בארץ ישראל, נזקף לזכותם של יהודים מכל הגלויות. ובכל תקופה בלטה עלייה מקהילה אחרת בעולם, שהביאה איתה מסורת ותרבות, שפה ומנהגים, לבוש ופולקלור. והוסיפה את חלקה לפסיפס האנושי והתרבותי העשיר של מדינת ישראל ובמיוחד של עירנו אשדוד. אכן, לכל קהילה סיפור עלייה מיוחד, אבל דומה שסיפור העלייה של יהודי אתיופיה הוא מהסיפורים המרגשים והדרמטיים ביותר, ובעיקר כאשר הוא נעשה בדור שלנו רק לפני 35 שנה!

אשדוד, היא עיר של עולים, אשר נוסדה ע"י עולים, עודדה עולים, לבוא בשעריה, וקלטה בהצלחה רבה עולים בכל שנותיה. אשדוד, כחלק ממדינת ישראל, היא דוגמא ומופת לסיפור המרגש של אחים אשר שבו והתאחדו אחרי אלפיים שנות גלות. כמו יתר הקהילות שבחרו לקבוע כאן את ביתם ומצאו את אשדוד עיר מאירה פנים, כך גם קהילת יהודי אתיופיה, מצאו את אשדוד עיר ידידותית עבורם וקבעו בה את ביתם. וב"ה, היום, בשעה טובה ומוצלחת, במעמד חגיגי זה, ובהשתתפות כל נכבדי הקהילה, אנחנו חונכים את הבית הנאה הזה, שבע"ה ישרת את כל בני הקהילה. תמיד באהבה ובאחדות. בין החברים בתוך הקהילה, ובין הקהילה ובין הקהילות האחרות החיות בעיר. כי זה האופי המיוחד לסוד ההצלחה של העיר שלנו אשדוד. הכבוד ההדדי והאחווה בין כל התרבויות והקהילות בעיר.    

 ואני רוצה לייחד את המעמד הזה, לזיכרון והנצחה של כל יקירי הקהל הזה, אשר נשאו במשך שנים רבות את חלום העלייה לארץ ישראל, אבל לא זכו לגעת באדמת הארץ. אני רוצה לומר להם, בשמכם, כי זכרם שמור ונצור בלב כולנו, וכל אבן ואבן שהונחה בבניין הזה היא גלעד זכרון להם ולפועלם.

ולסיום, התודה והברכה לכל מי שנטל חלק בבניין הבית הזה, למן חברי ועד הקהילה ובראשם מר גדי טרקאי, המנהל הראשון של הבית הזה. דרך האדריכל – גיל מניסטר והחברה המבצעת חברת "קלפלד" וקבלן הפרויקט מר אלי סויסה, ועד לעובדי עיריית אשדוד אשר ליוו ופיקחו על העבודות כך שיעמדו בלוח זמנים, ויציגו תוצאה כל כך טובה, המתאימה במדויק, כך אנו מקווים לרצון ולטעם של בני הקהילה.

ב"ה, עיניכם הרואות כי מדובר בתוצאה יפה ומרחיבה את הדעת, בדיוק כמו מאמר חז"ל כי "... בית נאה מרחיב דעתו של אדם". בתקווה שהבית הזה יהיה בית-תרבות לכל בני הקהילה, ותיקים ועולים, וישמעו בו קולות של שמחה, של אהבה ואחווה ושלום ורעות. אמן ואמן. תודה רבה".