"בשבוע האחרון, אופף את כולנו באשדוד עצב הפרידה מצבי היקר. עצב פרידת המשפחה, מאבי המשפחה, ועצב הפרידה של העיר אשדוד, מבכיר האבות המייסדים שלה, שהנהיג אותה במשך שנות דור.

ככל שנתרחק בזמן, מהיום שצבי נפרד מאתנו למנוחת עולמים, כך, נוכל להרשות לעצמנו, לחשוב עמוק יותר ולהתבטא יותר, על מקומו בהיסטוריה של העיר אשדוד, ובעיקר על  אופי המנהיגות שהוא העניק לה.

מחרתיים, ב- 25 בנובמבר, ימלאו 65 שנה להקמתה של אשדוד, והפרידה מצבי היקר, חותמת את הפרק החשוב ביותר בתולדותיה.

אפשר בהחלט לקבוע - שבתקופה הארוכה, בה שירת צבי את אשדוד - מעל 50 שנה, מתוכם 33 שנים כראש העיר - עוצבו פניה של אשדוד לדורות. צבי הוביל אותה להפוך, מיישוב עירוני קטן בשנת 1969, כשנבחר לראשונה לעמוד בראשה, לעיר החמישית בגודלה בישראל, כאשר סיים את תפקידו, ארבעה עשורים אח"כ.

ללא ספק, הישג מנהיגותי חסר – תקדים, גם במונחים גלובליים.

לבטח, אין סיפור מנהיגותי דומה, בשלטון המקומי בארץ, ובהערכה זהירה, גם לא בעולם. לא רק במשך הזמן בשלטון (היו ראשי רשויות עם משך כהונה ארוך יותר), אלא בגודל התרומה, שהרשות עברה בתקופת כהונתו.

יתרה מכך, כאשר אנו מדברים על "עיצוב פניה של אשדוד לדורות", אין הכוונה, רק לגודלה של העיר, בשטח ואוכלוסייה – אלא גם ובעיקר, לאופייה וזהותה, ומקומה בקהילת הערים הגדולות במדינת ישראל. וצבי ייזכר, כמי שבעשייה שלו, הצעיד אותה, למקום ולמעמד המיוחד הזה.

והוא עשה זאת, באמצעות המנהיגות המיוחדת שאפיינה אותו. כפי שאנו חווים אותה כיום. מנהיגות שמן הראוי להעלות על נס, במעמד האזכרה הערב. שבעיניי, הינה מורשת מנהיגותית נדירה, ויוצאת דופן, בנוף השלטון המקומי בישראל.

מנהיגות שידעה לשלב, חזון ועשייה, על בסיס כישורי – על בין אישיים, חברתיים ופוליטיים, שצבי ניחן בהם, עם אהבה ומסירות אין קץ לעיר ותושביה.

עם השילוב המנצח הזה, צבי השכיל להנהיג את אשדוד ולהעניק לה, עקב בצד אגודל, ולאורך שנים, בדיוק רב, את מה שהיא היתה צריכה, בכל נקודת זמן.

בקליטת גלי העולים, בחיסול המעברות, בניית רובעים חדשים – תוך בניית שירותי רווחה, חינוך, תרבות ואומנות וספורט, הרחבת הנמל, משיכת עוד ועוד מפעלי תעשייה ותשתיות לאומיות – כמקורות תעסוקה, ומקור לגאווה מקומית.

כבר נאמר ועוד ייאמר רבות, ותקצר היריעה, לפרט את רוחב והיקף העשייה, ורק נרשה לעצמנו לקבוע - שבתקופת צבי צילקר הונחו כל היסודות לעתיד העיר. ואני רשאי להעיד, כמחליפו בתפקיד ראש-העיר, שהיום, אנו רק יוצקים עוד ועוד, ומחדשים עוד ועוד, תכנים, ביסודות האיתנים שצבי הניח לעיר.

צבי עבד קשה מאוד, ולאורך שנים רבות, מול אתגרים מקומיים מורכבים –קשיי קליטה, של תושבי העיר – שרובם בעשורים הראשונים היו עולים חדשים, דירוג סוציואקונומי נמוך, הרכב אנושי מגוון – תרבותית ודתית, מאבקים פוליטיים, בסניף מח"ל – ואח"כ הליכוד, ומול מפלגות אחרות, ארועים לאומיים כמו מלחמות ופיגועים, וכמובן, המחיר האישי – המשפחתי. 

אי-אפשר לשרוד את המורכבות והתובענות הזו, כל כך הרבה שנים, בעיר כמו אשדוד, ללא המחויבות הטוטלית באהבה והמסירות לעיר ותושביה. ואכן, אחרי משפחתו, אשדוד היתה כל עולמו של צבי. ותושבי אשדוד החזירו לו אהבה.

שמו הפך לשם נרדף לאשדוד. אמרת צילקר, אמרת אשדוד!

דורות של ילדים, שצבי היה בברית המילה שלהם, ביקר אותם בגן הילדים ובבית הספר, היה בבר מצווה, בחתונה, ואפילו סגר מעגל בברית של הילדים שלהם.

כך נולדה המיתולוגיה ששמה צבי צילקר. היו גם הרבה רגעי הומור, סביב הזהות הזו שנבנתה, בין צבי לאשדוד. אני זוכר רגע אחד, שצבי, שניחן בהומור עצמי טוב מאוד, התגלגל מצחוק ממנו. זה היה במסגרת חגיגות ה-50 לאשדוד.

השחקן ננסי ברנדס, סיפר בבדיחות על הבמה במונארט, על מומיה חדשה שגילו במצרים הפרעונית, שמדענים הצליחו להקים לתחיה, ואחת השאלות הראשונות שהיא שאלה: האם צילקר עדיין ראש עיריית אשדוד?

רגע הומוריסטי נוסף שאני חוויתי, היה בביקור של שופטת העליון בדימוס גב' דליה דורנר (שאגב, התגוררה באשדוד בצעירותה והכירה היטב את צבי) השתתפה באירוע בבית יד-לבנים. וכשהצגתי את עצמי בפניה כראש העיר, היא שאלה אותי בארשת הפנים הרצינית הידועה שלה, ובחצי הומור: "אתה בטוח שאתה ראש העיר? אתה לא נראה לי בדיוק צבי צילקר?"

אבל, היה משהו עמוק יותר - בזהות הזו, בין צילקר לאשדוד. מעבר למשך הזמן הארוך בהנהגת העיר. ועל-כך, אני מבקש לעמוד, במעמד האזכרה הזה, דרך השאלה: מה היה סוד ההצלחה של צבי?

מעבר ליכולות והכישרונות – ההשכלה, החוכמה והתבונה, הכריזמה וכושר הנאום והשכנוע הידועים והמפורסמים שלו וכמובן המסירות והאהבה לעיר. והתשובה בעיניי די מתבקשת והיא: מנהיגותו! סוד ההצלחה של צבי היה באופי המנהיגותי שלו.

מה הייתה מנהיגותו של צבי? מה היה מיוחד בה?

וקודם לכן, נשאל – מה זה מנהיג? וכדי להשיב על השאלה הזו? מתבקש שנפנה לספר הספרים שלנו. אך למרבה הפליאה, בכל התנ"ך לא מופיעה המילה "מנהיג", למרות שלל המנהיגים המופיעים לכל אורכו של התנ"ך. רק מאוחר יותר במשנה, בתלמוד ובמדרשי אגדה, מופיעה מילת התואר "מנהיג".

ובכל זאת – מה זה מנהיג?

על פניו, מנהיג הוא ראש וראשון שמוביל אחרים אחריו. אין מנהיג בלי מונהגים, כפי שאין מלך בלי עם. אך מה מעבר לכך? מה התכונות הנדרשות למנהיג? אלו כישרונות נחוצים לו? ומה מבדיל בין מנהיג למנהיג?

מתברר, שבתי הספר למנהיגות, לא יודעים לומר, מהי נוסחת המנהיגות. יודעים רק לומר, שיש סוגי מנהיגות שונים, ומגוון רב מאוד של סוגי מנהיגות. ובהחלט גם ניתן אפשר להצביע על  תכונות וכישרונות, המשותפים למנהיגים רבים.

אך, לכל מנהיג יש את המייחד אותו, את אופי המנהיגות שלו – שמבליט במיוחד את מנהיגותו. למשל, על משה רבנו, נביא הנביאים שגאל את בני ישראל מעבדות לחירות ובנה את עם ישראל, נאמר שהיה "רועה נאמן". 

על צ'רצ'יל שהציל את העולם מידי הנאצים, נאמר, שהיה מנהיג בעל אומץ וחדות לשון יוצאי דופן, שהיום, היו מכנים אותו "מהנדס תודעה". על מנחם בגין נאמר, שהיה "אורטור ענק" שידע לסחוף ולשלהב המונים במילותיו – שביטאו את הרעיונות שהאמין בהם. והם כולם כמובן, מנהיגים מיתולוגיים.

אומנם במושגים של שלטון מקומי, עסקינן, אך גם בשלטון מקומי – יש מיתולוגיה, וצבי צילקר, הוא מיתולוגיה מקומית, ואם כן, מה היה סוד המנהיגות יוצאת הדופן שלו?

לעניות דעתי, ואמרתי זאת בנוכחותו בטקס חנוכת "קריית צבי צילקר", סוד ההצלחה של צבי היה, במנהיגות המאחדת שלו! בפשטות, להערכתי, צבי פעל במודע, בכל החזיתות, לייצר תחושת בית לכל תושב ותושב.

צבי למד להכיר מהר מאוד את אופייה של העיר, את הדנ"א הטבעי שלה. והבין מהר מאוד, שעיר עם הרכב אנושי מגוון ומורכב – תרבותית, חברתית ודתית – אפשר לנהל ולהנהיג, בשבילים נכונים, וודאי לאורך תקופה ארוכה – רק ע"י מנהיגות מאחדת! רק ע"י חיזוק המשותף והמאחד. באמצעות חיפוש מתמיד ומציאת האיזונים הנכונים בין הקבוצות השונות.

מצד אחד, לתת מענה לצרכים החברתיים – תרבותיים – דתיים הספציפיים שלהם, ומצד שני, לדעת גם לחבר ביניהם – ככל שניתן. לשתף אותם בהנהגה ובניהול העיר, לכבד אותם ואת אורחות חייהם, ולעודד כבוד הדדי ביניהם. ללא שמץ של  התנשאות או ניכור.

והתושבים אכן קיבלו אותו ואת מנהיגותו. דווקא כאאוטסיידר, יליד גרמניה, שהגיע לאשדוד מירושלים. גם הם, במודע או שלא במודע, הבינו שזו הדרך הנכונה והעתיד הנכון עבור עיר הנמל והעובדים הצעירה והרב תרבותית. ולכן, נתנו בו את אמונם והפקידו בידיו את עתידם. פעם אחר פעם.

צבי בחר נכון! והתושבים בחרו נכון!

עם השנים, התגבשו האופי והזהות הרב-תרבותיים של אשדוד, תוך חיים משותפים והרמוניה בין האוכלוסיות השונות, ואשדודים מכל התרבויות ואורחות החיים, מרגישים בבית וגאים להיות אשדודים. עיר לכולם!

ואני גאה להודות בכך, שצבי היה מודל לחיקוי עבורי. בשנים שעבדתי לצידו, למדתי את סודות המנהיגות המאחדת שלו, וכמו בעשייה הפיזית, אני רק יוצק עוד סגנון  ותכנים לתוכה.

אגב, בהקשר הזה, ב- 2015 יצאנו לדרך עם תוכנית מתאר חדשה לעיר,. ורק בשבוע שעבר  התקיים דיון ראשון בתוכנית בוועדה המחוזית. ומבין 3 החלופות שהוצגו לנו ע"י היועצים המקצועיים, בחרנו את החלופה שנקראת "עיר לכולם", ואני משוכנע שזו גם החלופה שצבי היה בוחר. כי הדנ"א הטבעי של אשדוד הוא "עיר לכולם".

ובנימה אישית. עליתי לארץ ממרוקו בגיל 6 בשנת 1963. בשנה בה צבי צילקר הגיע לאשדוד כמהנדס העיר. ונחשפתי לצבי לראשונה בערך בגיל 12, בשנת 1969. במערכת הבחירות בה הוביל את מח"ל לניצחון על מפלגת העבודה.

נחשפתי אליו דרך שכן יקר שלי, אברהם אלמקייס ז"ל, חבר טוב של ז'וז'ו אביטן ושל אלברט מלכה ז"ל חברים של צבי, שכמותם היה תומך נלהב של צבי והוא שלח אותי יחד עם בנו מישל אלמקייס שיבדל לחיים , חבר שלי עד היום, לחלק בשכונה ברובע א' תקליטורים, עם שיר בערבית-מרוקאית,  הקורא לבחור במח"ל ובצבי צילקר. עד היום אני זוכר את מילות השיר (מי שרוצה לשמוע יקבל ביצוע סולו באופן אישי).           

בהמשך הדרך, כנער וכסטודנט צעיר, הערצתי ואהבתי את צבי, כמו מרבית תושבי אשדוד שאהבו אותו - אני זוכר את הרושם העז, שהשאירו עליי ההופעות הציבוריות שלו בטקסים בבי"ס היסודי רמב"ם, ובבית הכנסת "זרע אברהם" ברח' ההסתדרות.

לימים הצטלבו דרכינו, פעם ביחד ופעם לחוד, עם מחלוקות פוליטיות, שלעיתים היו גם קשות, אך לשמחתי ולזכותו המלאה של צבי, ידענו לשמור על גישה ממלכתית וכבוד הדדי, אחד כלפי השני.

ואני יכול להודות שגם בימי הנתק והמאבק הפוליטי, ההערצה שלי אליו לא נעלמה. עד שגם באה לידי ביטוי ביוזמתי החופשית לגמרי, וראיתי בכך גם זכות גדולה, בקבלת החלטה לקדם את קריאת קריית התרבות, וליבת מוסדות הציבור העירוניים, על שמו של צבי צילקר.

ויש לי את הזכות להמשיך את הבנייה והפיתוח של אשדוד, בדרך המאחדת שבה הוביל אותה צבי צילקר ז"ל. כעיר דוגמא ומופת לכל החברה הישראלית – במיוחד בימים אלו, כעיר דוגמא ומופת, להתגשמות החזון הציוני ורעיון קיבוץ הגלויות, והחיים ביחד.

אשדוד כ"עיר לכולם".

אם כן, כולנו, עטופים בעצב, בשבוע האחרון, עם לכתו של אינג' צבי צילקר למנוחת עולמים. אך גם מלאים בתחושת גאווה.

אתם בני משפחת צילקר היקרים, גאים במה שצבי היה עבורכם כאבי המשפחה, ואנחנו, גאים בתרומתו העצומה למקומה, זהותה, ואופייה של העיר, כיום.

יהי זכרו ברוך, ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים".