"אמש נחנכה כיכר האישה - ׳אשת חיל׳, לזכות הנשים - באשר הן. ולזכרה של אמא שלי, אווה - דניאל (אביבה) - מגדלור של טוב, של אהבה, ושמחת חיים. נותרנו כואבים כשנלקחה מאיתנו במפתיע, לפני כמעט שנתיים, כשהיא רק בת 65, צעירה מדי, ויפה כל-כך.

בתוך הכאב העצום שבאובדן, אנו מוצאים נחמה בכך שאמנו זכתה לחיות חיים מלאי משמעות והשפעה. משמעות שזוכה עתה לביטוי ביצירת אמנות, המוצגת בליבה של העיר אשדוד, כביטוי לעוצמתן של נשים - הנצחה הולמת ומדויקת כל כך עבורה.

בשם אמי ומשפחתי, מבקשים להודות לחברי מועצת העיר אשדוד, ובפרט, לאדם היקר, ראש העיר - ד״ר יחיאל לסרי, על הכבוד וההנצחה שבחרו לחלוק לה. תודה אישית מיוחדת לידידינו הטוב, ד״ר אריה אזולאי ולמשנה למנכ״ל, הגברת היקרה דינה בר אולפן, על המקצועיות והיחס האישי, לאהובה עמרם, לאמן היוצר הנפלא - אדם כץ, ולכל מי שליבו וידו בדבר, השותפים להוצאה לפועל של מחווה מרגשת זו.

לכל הנשים, חברות ושותפות לערכיה ודרכה של אמי, שחוגגות את החיים, מפרגנות ואוהבות, הפועלות באחווה נשית ומכירות בערככן. דוגמא לכך שלכולן הזכות לחלום. ולכולן היכולת להגשים! שדואגות לעטוף את משפחתי ואותי באהבה - בחיבוק אימהי תומך, כזה שנשים יודעות להעניק זו לזו.

אמא שלי הייתה אישה אמיתית, שוחרת שלום וחופש, שהעצימה נשים ופעלה למענן. היא סייעה לנשים לצאת באומץ ממעגל האלימות במשפחה, ולבחור בחיים.

עזרה לנשים להפנים את ערכן בחברה, ולהילחם על הזדמנויות העסקה שוויוניות בשוק העבודה. עודדה ״עצמאות נשית״ וליוותה יזמיות בצעדיהן הראשונים כנשים עצמאיות.

באופן שבו חיה את חייה, מזכירה לנו שהחיים הם לא רק בעתיד - אלא כאן ועכשיו. ומוכיחה שהבחירות והמעשים שלנו - נותרים הרבה אחרי לכתנו.

מצרפת קטע מתוך הנאום שנשאתי בטקס:

"אני עומדת פה היום, כ׳נטע׳ שלה, על שם חלום מתגשם שלה - שנטעה בעולם הזה.

אמא סיפרה לי שכל חייה חלמה לגדל בת, כזו שלימים תהפוך להיות אישה בעצמה. ואחרי 3 בנים נפלאים, ו-15 שנים של המתנה, חמושה באמונה רבה, זכתה לכך.

בכך, אני זכיתי לגדול באורה של אמא, שבעיניה ה-״מה״ הוא תמיד אפשרי - ובתושייתה הרבה תמיד מצאה את ה- ׳איך׳.

זו שתמיד עודדה אותנו לתת דרור למחשבותינו, ולהאמין שהכל בר השגה.

בעיניים נוצצות, זכיתי להביט באישה שהגשימה את עצמה בכל פעם מחדש, חזקה ונחושה, שלא עשתה לעצמה הנחות. שבנתה את עולמה בעשר אצבעות, ביושר ובהגינות. מעבר לרוח הגבית שתמיד נתנה, היא הדגימה לנו הלכה למעשה, שבהשקעה ובחריצות מגשימים חלומות. שעלינו להכיר, לכבד ולהעמיק את השורשים, ולבחור תמיד בחיים.

בראש מורם התמודדה עם אתגרים, ויצאה מחוזקת ממשברים. היא הפצירה בנו, שאין להתייאש גם כשהכל נראה חסר סיכוי, כי גם מן התהום העמוקה ביותר, ניתן לטפס אל הפסגה הגבוהה ביותר.

קיוויתי לחוות את אמי לצידי עוד שנים רבות, ולזכות בנוכחותה באירועים המשמעותיים הצפויים בחיי. על אף תחושת ההחמצה הקשה, אני מוצאת שבדרך הנפלאה בה גידלה אותי, השאירה לי כלים וכוחות גדולים, שמתגלים אט-אט, להתמודד עם האובדן שלה, שהגיע מוקדם בהרבה משצפיתי. בכך היא נוכחת, וממשיכה להאיר גם אחרי לכתה.

אמא שלי,

עבורי תמיד תהיי האישה שאני שואפת להיות".