בעקבות הכתבה שפורסמה באשדוד נט וחשפה לראשונה את סיפורו הקשה, רבים התגייסו לסייע לגבריאל ביטון בן ה-69 שנותר להתמודד עם מחלת הסרטן בבדידות מעיקה, ללא כל בן משפחה או כל קרוב אחר.

כעת, אבישי פליישמן, חובש מתנדב באיחוד הצלה, נרתם אף הוא לבקר את גבריאל במסגרת פרויקט "תן כבוד" שמובילים באיחוד הצלה להפגת הבדידות לאנשים עריריים.

כבר במהלך ביקורו הראשון בביתו, התרשם אבישי במידה רבה מגבריאל בייחוד לאור העובדה כי בעברו היה רב ומורה שלא אחת העביר שיעורי תורה ברבים. אולם, בשל הגידול מיתר קולו השמאלי של גבריאל משותק והוא מתקשה לדבר בקול.

על כן, החליט אבישי כי בכל פעם שיבקר את גבריאל וישמע ממנו דבר תורה, הוא יכתוב את הדברים ויפיץ אותם בקרב החברים והמכרים.

בהודעה שהפיץ לאחר ביקור בביתו, כתב:

"חג שמח לכולם.

ברשותכם, אבקש לגזול כמה רגעים מזמנכם. זכיתי וטל מור, אדם מיוחד וראש פרויקט 'תן כבוד' באשדוד, רתם אותי להיפגש במסגרת הפרויקט עם גבריאל ביטון. חלקכם אולי זוכרים אותו מהכתבות שפורסמו אודותיו, אבל בקצרה, גבריאל הוא מבוגר ערירי, שמחלת הסרטן פשתה בריאותיו ושלחה גרורות לגופו ולצערנו היא ממשיכה להחמיר.

כרגע, גבריאל, מתקשה לנשום, חלוש, מתקשה בתנועה ועקב שיתוק שאחז באחד ממיתרי הקול, גם בקושי יכול לדבר. אם אתה מבקש להצליח ולשמוע אותו, יש צורך לקרב את אוזנך לפיו לכדי לא יותר מעשרים ס"מ. אבל הראש, הו הראש ומה שבתוכו-הלוואי על כולנו.

ולמה זה חשוב? כי גבריאל, בעבר, היה רב ומורה והיה מרביץ תורה ברבים ואלפי אנשים היו נהנים מחכמתו. כעת, בעקבות המחלה, אי יכולתו לדבר וגם אי יכולתו לכתוב בשל כאבים במפרקי האצבעות, גבריאל - מונעים ממנו להמשיך בכך.

במהלך השיחה ביננו, גבריאל סיפר לי וורט קצר (דבר תורה) ואז עלה לי הרעיון: אמנם אנחנו לא קהל רבבות ע"פ ההגדרה מילונית וזה לא שיעור פרונטלי קלאסי, אבל אני אוכל לרשום את דבר התורה של גבריאל ולהעבירו אליכם, כשאני רק צינור לדבריו הברוכים ולאוצרו הבלום.

לשמחתי גבריאל הסכים בחדווה. חשוב לי להבהיר, אני לא מחזיר בתשובה ולא מתכוון להיות כזה וכאן, כמו באיחוד הצלה, אין כפיה. מי שרוצה, יגיד את דבר התורה בשולחן שבת, מי שרוצה לא יקרא וימחק ומי שרוצה בעצם הקריאה יזכה רק את עצמו ואת גבריאל.

אני אישית מאמין שהתורה שלנו היא "תורת חיים" ולביטוי זה יש 2 משמעויות, גם ללמד אותנו איך לנהוג בחיינו וגם לתת לנו כוח לחיים. להתרשמותי, עבור גבריאל לפחות, הדבר אכן משול כך.

מטבע הדברים, היה מעט קושי ברשימת הדברים ולכן כל טעות בדברים היא שלי בלבד. תודה רבה ושבת שלום.

רובנו, רואים את "תפילת שמונה עשרה", כשיא התפילה החשובה ביותר בקשר שלנו עם הבורא. אבל בספרים הקדושים וכך כותב גם הרמ"ק (רבי משה קרדובר), חשובה ממנה היא ברכת המזון, שגם חשובה יותר מכל התפילות.

זאת מכיוון, שמה שאנו מודים ומבקשים שמונה עשר פעמים בודדות ב"שמונה עשרה", מרוכז כולו בברכה אחת בברכת המזון: שם אנו מברכים את בורא עולם על הטוב שנתן לנו, על המזון שלנו ושל כל העולם, על התורה שלמדנו, על הברית שחתם בבשרנו, על יציאת מצרים ועוד.

אין ריכוז כזה בשום תפילה אחרת. יתרה מזו, ברכת המזון מכילה גם התייחסות אמונית גבוהה: "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' למבטחו" והיא מסמלת את האינטראקציה בין האדם לה' ואת ההדיות עליה מבוססת האמונה.

ולפיכך, כמה דברים שיש להקפיד בברכה זו ובברכות אחרות: ראשית, לחלק כל ברכה לשלוש עם הפסקה של שניה בין לבין. למשל ברוך אתה ה'       אלוקינו מלך העולם       שהכל נהיה בדברו. שנית, לא לברך "בריצה" אלא בנחת ולהדגיש כל מילה.

לסיום, יש להקפיד על ברכת המזון בסעודה שלישית בשבת. יש ש"מתעצלים" לאכול לחם בסעודה שלישית ולכן לא תמיד מברכים ברכה זו, אך יש לה חשיבות רבה, בתהליך המעבר בין קודש לחול. שבוע טוב".

על פרויקט "תן כבוד" של ארגון איחוד הצלה
תוחלת החיים בעולם הולכת וגדלה, הרפואה המודרנית והטיפולים הרפואיים הקיימים כיום מעניקים לכולנו חיים ארוכים יותר. פרויקט "תן כבוד" של "איחוד הצלה" שואף להעניק לאותם אנשים בחברה הישראלית חיים איכותיים ובריאים יותר.

התפתחות הרפואה והטכנולוגיה בעשורים האחרונים הובילה לשינוי במשך ובחומרת המחלות. מחלות שהיו בעבר קצרות והסתיימו במוות מהיר, הפכו לכרוניות וארוכות יותר הכרוכות בטיפולים ארוכי טווח.

חלק מהקשישים החיים לבדם הינם עריריים, חולים כרוניים, בעלי נכויות ו/או קושי תפקודי כזה או אחר, אשר הטיפול בהם הינו מורכב ומצריך מעקב, בקרה והדרכה של הרופא המטפל. פרויקט "תן כבוד" של "איחוד הצלה" בא לתת מענה רפואי רציף במטרה לשמר ולשפר את מצב בריאותם של קשישים אלה.

"תן כבוד" מופעל ע"י מתנדבים בעלי הכשרה רפואית המבקרים בבתי הקשישים ובודקים להם מדדים רפואיים בסיסיים, מדדים אלו מועברים למאגר נתונים ונמצאים תחת מעקב יום יומי ע"י גורם רפואי, אשר במידת הצורך דואג להפנות את הקשיש להמשך טיפול במרפאה או לחילופין יוצר קשר עם רופא המשפחה של הקשיש. במקרי חירום ובהתאם לשיקול דעתו של הרופא האחראי על הפרויקט, מפונה הקשיש לחדר מיון.

טל מור רכז פרויקט "תן כבוד" של איחוד הצלה באשדוד מסר: "אין ספק כי לעיתים עצם הביקור התכוף אצל הקשיש משפר את מצב רוחו, התחושה של הבדידות יוצרת מועקה בפני עצמה, אך המעקב המתמיד אחר מצב בריאותו של הקשיש מאפשרת להיות עם האצבע על הדופק ובקרה הנוכחי המשמעות של "אצבע על הדופק" מקבלת משנה חשיבות. ההידרדרות במצב בריאותו של הקשיש איננה מגיעה בדרך כלל בבת אחת, הזיהוי המוקדם והטיפול המוקדם יכולים לשנות את מצב בריאותו ולאפשר לו לקבל את הטיפול עוד בטרם מצבו הבריאותי של הקשיש מידרדר".