מור בנלולו אליאס (32) מאשדוד נחשפה לערכים של נתינה ועזרה לזולת עוד מבית. מה שהחל בחלוקת סלי מזון למשפחות עוד בבית ההורים כילדה, ולאחר מכן בבית הספר, הפך לאחר השירות הצבאי לדבר שבשגרה.

במשך 12 שנה שהיא נוהגת, יחד עם רבים אחרים וטובים, לחלק מידי חנוכה ופורים משלוחי מנות לילדים עם צרכים מיוחדים ואחרים ממשפחות במצוקה. מה שהחל בחלוקה של כ-100 משלוחים בשנה הראשונה, הגיע לכדי 2,000 מארזים לערך שהיא זוכה לחלק לילדים מידי שנה.

לצד זאת מור ממשיכה במסורת של חלוקת סלי מזון למעוטי יכולת בחגים ומובילה פרויקטים מרגשים נוספים כמו חלוקת מעילים, מטריות, מגפיים וגרביים לילדים ממשפחות במצוקה לחורף, הפקת בר מצווה לילד ממשפחה דלת אמצעים, שיפוץ בתים של אנשים במצוקה ועוד.

בשקט ובצניעות, היא מלווה כבר שנים ארוכות את משפחות המעון הרב תכליתי "סיגליות" לילדים בסיכון לקראת החגים, ודואגת למארזים רבים ומתוקים במיוחד עבור ילדי המעון ומשפחותיהם.

את ההחלטה לעשות כן היא קיבלה לאחר שנחשפה למעון על ידי חברתה דיטה חיון ז"ל שניהלה את המקום, ואחרי שהבינה כי הילדים מקבלים אמנם חטיפים אך צריכים לחלוק אותם עם אחרים.

"באותה שנה החלטתי לחלק מארזי חטיפים לילדים כך שלכל ילד יהיה משלו" – היא מספרת. "מאז ועד היום ולעוד שנים רבות נמשיך בפעילות, כי אין מרגש יותר מלראות בכל פעם מחדש את החיוך וההתלהבות של הילדים".

"הצטערתי לשמוע על פטירתה לא מזמן של דיטה ז"ל" – היא ביקשה להוסיף. "דיטה הייתה אישה שקטנות המילים לתאר אותה, אישה ענקית עם לב ענק. היום את רוב הפעילות אני מבצעת מול מיטל שהחליפה אותה ונכנסה לנעליים גדולות במיוחד ועושה את זה בצורה יוצאת דופן. מיטל היא פייטרית שכל מעשיה ורצונה הוא לעשות טוב".

ספרי על רגע מיוחד שאת זוכרת.
"כל הרגעים מרגשים, אבל אחזור אחורה - בביה"ס הייתה לי מורה לתושב"ע, עליזה מיארה הוא שמה, שלקחה אותי לשיחה וביקשה שאתעל את היכולות שלי לחיוב ונרים פרויקט של איסוף מוצרי מזון למשפחות נזקקות לחג.

זו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי משהו כזה ולמעשה הפרויקט הראשון שלי. אספנו מוצרי מזון ארזנו ויצאנו לחלוקה. אני זוכרת שניגשנו לדלתות, תקתקנו וברחנו, והסתכלנו מהצד לראות שאכן המשפחה פותחת את הדלת ומכניסה את סלי המזון. זה אחד הרגעים המרגשים".

מניין הרצון לתרום לקהילה?

"אני חושבת שהסיפוק והתכלית בתרומה הם המניע. גדלתי בבית שתמיד עסק בתרומה לקהילה ההורים שלי תמיד נתנו ועזרו, אבא שלי חינך אותנו שאם מישהו מושיט את היד ונשאר לנו שקל אחרון בכיס ניתן אותו ואז נבוא אליו הוא ייתן לנו שניים.

נחשפתי לסיטואציות שונות של עזרה וזה משהו שבוער בנשמה ולא ניתן להסביר אותו. בכל פעם שאני וחבריי מרימים פרויקט של מתן עזרה, הסיפוק שהנשמה שלי מקבלת שווה הכל. תחושת האופוריה מלווה אותי במשך כל ימי הפרויקט ובימים שלאחריו, אז המניע שלי הוא דיי אגואיסטי כי המרוויחה הגדולה ביותר היא אני".

משפט שמלווה אותך בחיים: "יש הרבה משפטים שמלווים אותי, אבל אם אני בחרת אחד זה - "הדרך היחידה להצלת נפשך היא המאבק להצלת אחרים".

החלום שלי: "יש לי חלומות רבים אך שוב, בנושא התרומה לקהילה כמובן שהחלום להתרחב ולעשות כמה שיותר פרויקטים. הייתי רוצה לפתוח גמ"ח בתור התחלה ובהמשך הוסטל לנערים ונערות בסיכון שייתן להם תקווה ואופציה לבחור בדרך אחרת".

המסר שלי: "תפתחו את הלב. יש כל כך הרבה דרכים לתרום ולעזור, מי שלא יכול לעזור מבחינה כלכלית תמיד יכול לעזור בדרכים רבות אחרות. ותזכרו שאתם נותנים לאחר אתם מקבלים הרבה יותר".

פנייה לציבור -

"כרגע אנחנו בשלבים לפתוח עמותה שתנהל את הכל בצורה מסודרת כי עד היום פעלנו רק דרך המדיה ועם חברים. על מנת להרחיב ולהגדיל את הפעילות נשמח שתיקחו חלק. אני זמינה להקשיב ואם ביכולתי לעזור באהבה רבה - מור 050-6569080

כאן המקום לציין שאני לא לבד ויש לי כמה שותפים ושותפות למסע - אחותי הקטנה עם הלב הענק גל 054-5992328, בת דודתי הדס ברבי שמעוני 052-5858047, סילבי ברבי האלופה ההורים היקרים שלי לאון ואוסנת וכמובן בעלי היקר אור שנכנס למערך ועושה זאת בגבורה.

כמובן שיש רבים וטובים אחרים, חברים יקרים, בני נוער שלוקחים חלק החל מאיסוף התרומות ולקניית הדברים, אריזה עד השעות הקטנות של הלילה וחלוקה.

תודה לכולם על הכל!".