אביגיל שפירא (נ+4, גרה במושב ניר גלים), אחות במחלקה לרפואה דחופה בביה"ח קפלן מקבוצת כללית, עשתה הסבה מחינוך והוראת מוזיקה. "היה לי חלום מאוד ישן להיות אחות אך כל הזמן דחיתי והלכתי למקום נוח יותר ללמוד חינוך ומוזיקה . לימדתי כל השנים עד שהבת הקטנה שלי הגיעה לגיל שנה ושמונה חודשים והחלטתי שזהו הגיע הזמן, עכשיו תורי להגשים את החלום. הלכתי ולמדתי סיעוד ואני מאושרת על ההחלטה". תקופת הקורונה, מבחינתה, היתה תקופה מאתגרת ומלמדת על עצמך, על האנשים, הצוות, וכל המערכת, "מבחינתי זאת היתה תקופה חיובית מאוד".

לירון בר, (אמא ליהלי ואמה, תושבת רחובות) עובדת כאחות במרפאת בריאות הילד של כללית בנס ציונה ואחות במרפאת כללית ברחובות ההולנדית. היא עבדה לפני כן כאחות שנתיים וחצי בפגיה בביה"ח קפלן. "בעברי הייתי יועצת ארגונית במרכז גישות אצל ד"ר צבי ברק. שם הייתי רכזת קורסים וגייסתי מנחי קבוצות לארגונים איך לנהל נכון עובדים". לירון מספרת כי בצבא היתה חובשת וזה תמיד היה חלום להמשיך ולהיות אחות. "להורים היה חשוב שאהיה בתחום ייעוץ ארגוני והחלום המשיך לבעבע והחלטתי יום אחד בגיל 28: אני הולכת להיות אחות ! היו פרסומים של הסבת אקדמאים וזה דיבר אליי וזה היה סימן". המקצוע שלנו כל כך חשוב כי אחות זה לא רק אחות. זה תמיכה, אהבה, חיבוק, מילה טובה, חברות וערכים של נתינה וחמלה.

תמר בירן (נ +3 ילדים, תושבת אשדוד), עובדת כאחות בביה"ח הגריאטרי שיקומי הרצפלד בגדרה מזה עשרים שנה, מתוכן 7 שנים כראש צוות שיקום אורתופדי. היא היתה לפני כן בתפקיד כח עזר ושילבה את עבודתה עם לימודי הסיעוד. "אחרי שנים של עבודה ככוח עזר בהרצפלד החלטתי להגשים חלום ילדות וללמוד סיעוד. בזכות כוח הרצון וההתמדה הצלחתי להגשים את החלום", היא מתארת. "התקופה האחרונה, תקופת הקורונה היתה לא קלה בכלל. המטופלים שלנו התגעגעו לילדים שלהם והשתדלנו להעניק להם את מירב תשומת הלב והיחס כדי להקל עליהם את הגעגוע".

לרגל יום האחות הבינלאומי הן מאחלות לכל האחים והאחיות שיזכרו תמיד גם ברגעים הקשים למה בחרו במקצוע הזה ושהאש תמיד תבער בהם. "שנמשיך להיות בצד הנותן ובריאות טובה לכולם, ושנצא מחוזקים ומאוחדים מתקופת הקורונה".