"יום אחד (ינואר 2004) פנה אלי אחי, העובד במחלקת נטיעות של העירייה בתור הנדסאי גנים ונוף, בקשר לפסל חלוד הניצב בשדה קוצים בפינה הצפון מזרחית של הצומת בני ברית - מנחם בגין. הפסל עשוי שבעה עמודי מתכת חלודים סמוכים זה לזה וגובהם כארבעה מטר.

מה זה הפסל הזה הוא שאל. כל מה שידעתי שהפסל הוא יצירה של יגאל תומרקין. למיטב זכרוני הוא נקנה ע"י העירייה מצה"ל לאחר שהיה מוצב בבסיס תל נוף כאבן שאין לה הופכין ואיש לא התעניין בו ולא רצה בו.

העירייה שילמה סכום מאד מכובד (כמה עשרות אלפי שקלים) והציבה אותו בצומת מרכזי בעיר, אך הוא נבלע ונשכח בשדה קוצים ועשביה.

ואז אחי רצה לפתח את המקום ולכן התעניין בפסל. לא ידעתי להשיב לו על משמעותו ומה המסר של האמן. חיפשתי באינטרנט אחר מספר הטלפון של תומרקין והתקשרתי אליו בצהרי היום. תפסתי אותו עסוק בסדנה שלו. הוא היה קצר רוח ועצבני.

"אתם באשדוד לא מבינים בפסלים ואין לכם כבוד לאומנות" - הוא שח לי. הסברתי לו שיש כוונה לפתח את סביבת הפסל ולכן התקשרתי לברר משמעות הפסל. יגאל התנצל שאין לו זמן וביקש שאתן לו מספר פקס והוא ישלח הסבר מאוחר יותר.

ואכן, בשתיים אחר חצות צלצל הפקס ופלט שמונה דפים כתובים בכתב יד ציורי גדול ובהם תיאור הפסל עם כל המשמעות שלו. שמו של הפסל – שבעת עמודי החכמה. ההסבר פקח את עיני להבנת היצירה המיוחדת הזו.

כל מי שיביט בפסל מזווית מסוימת יבחין כי ישנם שבעה עמודים. שלושה זוגות עמודים (כל שני עמודים מתכנסים זה לזה בהתאמה) ונותר העמוד השביעי והאחרון שאינו תואם לשאר העמודים. הוא היוצא מן הכלל.

העמודים (הנקר אים פילרים) מסמלים את החברה האנושית שלנו. בכל חברה יש קבוצות ומגזרים שונים - גברים ונשים, דתיים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים, ימנים ושמאלנים, יהודים וערבים ועוד ועוד - ותמיד יימצאו כאלה שלא מוצאים את מקומם בשום קבוצה.

אלה החריגים וגם להם מקום בחברה האנושית. הם חלק מהפסל כמו כל שאר הקבוצות. התקשרתי לתומרקין שנית והבטחתי לו שפסלו יזכה לפיתוח סביבתי הולם ולגינה יפה סביב לו וכי הוא מוזמן לבקר".