נטעאל בנדל, מכיפה כותבת את סיפורה של לליך מוקה, השוטרת הדתייה:צילום: אור מני, משטרת ישראל

לילה קריר ולח יורד על העיר אשדוד ותאורת הרחוב מדגישה את צלליהם של חתולים זריזים וטיפוסים מפוקפקים שהאפילה היא מסתרם. מי שתעצור הלילה עבריינים, תבצע מרדפים אחר גנבים ותמנע קרבות סכינים היא לילך ממוקה, השוטרת הדתייה שכיסויי הראש שלה מצליח להפתיע גם את המסוכנים ביותר.

יש ילדות שחולמות להיות רופאות או מורות בבית ספר, אך עוד בילדותה חלמה לילך על מדי משטרת ישראל ואקדח במותניים. "נולדה לי בת ראשונה ודחיתי את הגיוס למשטרה ואז נולדה לי בת שנייה ושוב דחיתי את החלום שלי וכך גם כשנולד בני השלישי", היא מספרת. "החלום שלי להיות שוטרת כל הזמן היה באוויר והרגשתי ששם אני אגשים את עצמי ואביא את היכולות שלי לידי ביטוי, אני אולי רכה ועדינה אבל ידעתי כשאצא לשטח אהיה קשוחה ורצינית".

לפני ארבע שנים נגשה אל תחנת המשטרה באשדוד והכריזה כי היא מעוניינת להתגייס. את מבחני ההסמכה עברה בציונים גבוהים "הם היו בהלם מהתוצאות של מטווח M-16 שעשיתי".    

אין ספק, זירת פשע המטופלת בידי שוטרת בחצאית וכיסוי ראש היא מראה נדיר, כזה שמושך לא מעט תשומת לב. "אנשים רואים אותי עם החגורה של האזיקים והאקדח על המותן וזה לא מסתדר להם עם החזות הדתית שלי. אנשים באים ושואלים. פעם משהו נגש אלי ואמר שפעם ראשונה שהוא ראה שוטרת דתייה. שאלתי אותו אם זה טוב או רע אז הוא ענה 'תשמעי, כל הכבוד לך'". בשכונות החרדיות בעיר אשדוד לילך היא אטרקציה של ממש "אני מגיעה לאירוע ברובע חרדי באשדוד וכל הרחוב מתאסף לראות", היא מספרת בחיוך, "ילדים מתאספים סביבי ומשפחות מביטות בחלונות. אני לא אוהבת את זה אבל הם מעריכים אותי ונשים חרדיות אומרות לי כל הכבוד".

אייך זה להיות שוטרת דתייה?צילום: אור מני, משטרת ישראל

"בהתחלה הרימו גבה כשראו שוטרת עם כיסוי ראש אבל מהר מאוד התרגלו, התאקלמתי והתחבבתי על כולם. מכבדים אותי מאוד ויודעים שאני שומרת נגיעה ושאין אצלי חיבוקים וגם מי שמושיט לי יד ולא יודע אני אומרת 'סליחה, אני שומרת נגיעה'. הוא מתנצל ומבין את זה. רצו שאסביר למה זה אסור והסברתי להם מדוע החלטתי שאני מכסה את הראש ושומרת נגיעה. למשל, כולם אוכלים יחד בחדר אוכל ואני מברכת מול כולם. אני דתייה עד הסוף ולא רק מתי שנוח לי.  אני עומדת בזה ברוך ה'. עם הזמן הפכתי להיות כזאת שלכל מי שיש בעיה בא ומספר לי, הם אומרים לי שאני דתייה ויש לי עצות טובות ואני שמחה לעזור".

לפני שהתגייסה למשטרה פנתה אל הרב אהרון בוטבול, חתנו של הרב עובדיה יוסף ושאלה אותו לקבי הקפצות בשבת. "אני עושה הרבה שאלת רב ולא מחליטה בהלכה על דעת עצמי. חשוב לי לא להיות גימיק ושלא יסתכלו עלי כתחפושת. יש שוטרת בתחנה שבעקבותיי התחילה ללכת עם חצאית, אומרים לנו בצחוק שעוד נפתח כאן כולל".

לא רק השוטרים התאהבו בלילך כי אם גם העבריינים:
כחלק מתפקידה היא מלווה עבריינים לכלא שיקמה שבאשקלון ובדרך יוצרת איתם שיחה. ”הם מתביישים ממני, הם רואים דתייה וכל הקללות והכוחניות נעלמות. עבריין אחד אמר שזו פעם ראשונה שהוא אוהב שוטר", היא מגלה. לאופי הפעילות הזאת יש כמובן אידאולוגיה "צריך לתת יחס טוב לפושעים ואין צורך לדרוך על אך אחד", היא אומרת, "אני מכבדת כל אדם, אם דתי או חילוני ואם עבריין וצדיק, בסופו של דבר כולנו בני אדם והילדים של הקב“ה".

כשלילך שומרת על שכונות העיר היא נתקלת במראות לא פשוטים. "אני זוכרת את הפעם הראשונה שהזעיקו אותי לקרב סכינים בפארק וכשהגעתי ראיתי אדם מת שוכב ארצה. במקרה אחר נתקלתי באישה שיכורה שוכבת על ספסל מלאה בקיא שסחבתי אותה הביתה. מבחינתי ודווקא כדתייה אני לא מוכנה להשאיר אותה ככה ברחוב".

קשוחה ככל שתהיה, אי אפשר להתעלם מגופות ונשים מוכות וההתמודדות היא קשה. "כשאני חוזרת הביתה אני חושבת על זה ומשחזרת מה שהיה כי אני לוקחת קשה וזה כואב לי. הגעתי כמה פעמים למקרים של אלימות במשפחה ומנסה לעזור למשפחה.
יום אחד אישה מתקשרת לתחנה ומספרת שבתה לקחה כדורים, כתבה בפייסבוק שהיא מתאבדת ונעלמה. אחרי כמה זמן מצאנו אותה אבל היא לא הסכימה לדבר ולא להתפנות לבית חולים. חיכיתי שנהיה רק שנינו ואמרתי לה 'וואו, את ילדה ממש יפה, איזה שיער ועיניים מדהימות יש לך'. היא מסתכלת עליה בהלם וככה לאט לאט נפתחה ופנינו אתה באמבולנס, היום היא בסדר".

עם הזמן הפכה לילך למעין מגשרת במדים, היא מנסה לפייס ולהרגיע כדי למנוע את הפשע הבא. "קיבלתי קריאה על אמא שסילקה את הבת שלה מהבית בגלל שהיא גילתה שהיא לסבית. לקחנו את שתיהן לתחנה ובמשך שלוש שעות וחצי דיברתי איתן על שלום בית, מה המשמעות של אמא וכמה חשוב הקשר בין אמא ובת. בלי חקירה, בלי מעצרים ובלי כלום הם השלימו בתחנה, התחבקו וחזרו הביתה. זה התנהגות של מעבר מלהיות שוטרת, אני מאמינה שהתפקיד שלי הוא ליצור שלום".אור מני, משטרת ישראל

"צריך להיות אישה מאוד חזקה כדי לעבוד במשטרה" אומרת לילך. "אני אישית חזקה ויודעת לעמוד במצבי לחץ. ימבחוץ אני נראת עדינה אבל בפנים אני קשוחה. אני מבצעת מרדפים בניידת, הגעתי בזמן לדקירה ועבריין התחיל לתקוף אותי עם זכוכית. כשאני מספרת את זה שואלים אולי היה עדיף שאעבוד במד"א או בזק"א אבל האמת שאני לא מסוגלת כי קשה לי עם חולים ואני נשברת מול זה. לכל אחת יש את נקודות החולשה ונקודות הכוח שלה. נקודת הכוח שלי היא להגיע לאירוע התאבדות ולראות גופה של אישה שקפצה מקומה שמינית, אני מרגישה שיש לי זכות לטפל בסיטואציות האלה ומי שמסוגלת אז אני בוודאי ממליצה. להיותה דתייה יש גם מגבלות בעבודה המשטרתית, מגבלות אותם ניתן לפתור עם יצירתיות ותעוזה.
פעם רדפתי אחרי גנב וכשהגענו לחומה גבוהה הוא טיפס מעליה ואני לא יכולתי כי אני הולכת עם חצאית. מהר הזזתי את הניידת לקרבת הקיר, עליתי על המכסה מנוע וקפצתי מעל החומה אל הצד השני. רצתי מהר והצלחתי לתפוס אותו“.

החודש לילך תקבל קידום ותתמנה להיות אחראית על בסיס של צוותי מתנדבי סיור במשטרה. מצד אחד היא מאוכזבת לעזוב את השטח אך מצד שני שמחה לחנך דור חדש של שוטרים. מה היא תלמיד אותם? ש"כשאתה עושה טוב ומשדר לסביבה טוב אך קווים אדומים ברורים יקבלו אותך כמו שאתה ויכבדו אותך".

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]