מהיום הראשון להקמת מאהל המחאה ובמשך כל השבוע האחרון הקפדתי לבקר את החבר'ה המופלאים שהקימו את המאהל באשדוד.
הרחתי שמשהוא טוב ונכון הולך להתפתח כאן. אהבתי את היוזמה, את הנחישות, את הנאיביות ואת העובדה שהם עושים את המלחמה של כולנו. כן, גם עבור אלו שהם בעלי דירות וצריכים לחשוב על ילדיהם.
הרגשתי נכון להיות לידם, הרגשתי בבית כשישבתי על גבעת הדשא לקול צלילי הגיטרה, הערצתי את ההקרבה שהם עושים.
הם הגיעו ביום רביעי שעבר, עם 4-5 אוהלים ו 6-8 חברים. בלילה הראשון לפנות בוקר, ההמטרות החלו לפעול, הרטיבו את כל המאהל והקפיצו אותם משנתם.
מיום ליום הצטרפו אליהם עוד תושבים, מיום ליום הם גדלים, מתלכדים ומתארגנים טוב יותר. ביום רביעי הם היו מהוססים מאוד: "אנחנו נהיה פה עד מוצ"ש ואז נראה..." אמרה שרי ביום הראשון.
ביום חמישי העסק עדיין היה דליל והעוברים ושבים הביטו בהם בעיני עגל, החבר'ה עדיין לא היו בטוחים בעצמם. הם השקיעו מאמץ הסברתי בכל עובר בודד ושב. בכל הולך רגל משועמם.
ביום שישי הלכתי לעשות עימם את הקידוש. סביב שולחן קטן ומאולתר הצטופפו החברים כדי לקדש את השבת ולסעוד את ארוחת השבת תחת כיפת השמיים.
הם המשיכו לסעוד ואני הלכתי לסעוד בחיק משפחתי וליבי היה עימם. העסק עדיין לא התרומם.
ביום ראשון הם כבר היו 10 אוהלים וביום שני כבר ספרנו 15.
החבר'ה נראים יותר ויותר מאורגנים ופרצופים חדשים ומרתקים מצטרפים לסטודנטים המקסימים. נראה היה כי תושבי אשדוד משום מה, לא באים בהמוניהם למאהל, אבל רבים מאוד מצפצפים להם מהרכב כאות הזדהות ומניפים אצבע לחיזוק.
הצפצופים של נהגי המכוניות הפכו להיות ה"לייק" של הכביש.
במאהל של אשדוד תוכלו למצוא מהנדס אווירונאוטיקה ששוכן עם אשתו שהייתה עד לא מזמן מנהלת לוגיסטית ופוטרה מעבודתה.
הוא מרוויח 8000 ₪ בחודש שלא מספיקים להחזיק דירה.
את אורלי טוויזר, עורכת הדין עם שני תארים במשפטים אך בלי דירה אחת, את איש ההיי טק, את הסטודנטים, את חד ההורית, את המ"פ בצנחנים שגר בעבר בת"א ועבר לאשדוד כדי שיוכל לשכור קורת גג שפויה למשפחתו. אז זהו, שעכשיו הוא עבר להשכיר סטודיו במושב שתולים, כי מחירי הדירות באשדוד השתגעו.
לנה, שעלתה לפני 10 שנים לישראל, התגייסה לצבא בגיל 37. היא רצתה לשרת כדי להרגיש שייכת. היא באה לארץ כמהנדסת כימיה אבל מהר מאוד מצאה עצמה כעובדת ניקיון. המהנדסת לנה, בסה"כ רוצה לפרנס את ילדיה שילמדו ויצליחו בחיים כפי שהיא לא יכלה... אז היום היא עובדת עד אחר הצהריים כמטפלת בת לאביב והיא חוזרת לאשדוד כדי לנקות בתים. "אני את החיים האלו כבר הפסדתי" אומרת לנה, "אני מקריבה את עצמי עכשיו למען הילדים, שיוכלו ללמוד באוניברסיטה". היא גרה עם בעלה, עם אמה המבוגרת, עם שני ילדיה ונכדה בשכירות שעולה לה כ 3800 ₪ בחודש. היא באה כל יום למאהל לאחר שעות העבודה וזעקתה חודרת דרכי.
במאהל פגשתי מתווכת אנרגטית, אישה חד הורית שעברה לגור באוהל מדירת 2 חדרים שעלתה לה 3000 ₪ בחודש. היא כועסת... אוהו איך שהיא כועסת על המדינה ועל כל מה שמריח שלטון. בהחלט אפשר להבין את הלוחמת הקטנה..."אני רוצה שראש העיר יתפטר" היא אומרת בתמימות.  כאילו יש ייתכנו לבקשתה, כאילו אמרה אני "מאשדוד מתעוררת", חבר'ה אמיתיים, בלי פרטנציות פוליטיות, כל מה שהם רוצים זה לשפר את המצב החברתי בישראל בכלל ובאשדוד בפרט.
נאור, הסטודנט והמנהיג של החבורה, לא נח לשנייה, השפתיים שלו כבר התנפחו והתעוותו מחום השמש. הוא עם כובע הקסקט שלא מש מראשו, מתחנן אל האנשים שיבואו לתת כתף, הוא מקדם כל אדם בברכה, הוא לא מש מהמקום לשנייה, הוא נמצא שם מתוך שליחות אמיתית. שאפו לילד!
שרי, מיוזמות המחאה מספרת לי שהיא התעלפה מתשישות מצטברת, היא מבקשת ממני בנימוס רב, אם אפשר לגייס עבורם ארוחות צהריים לחברים במאהל ואני מגייס את ללה אירועים שמדי יום מקפידים להביא לחברים את מיטב המטעמים מהסירים המפורסמים של הסבתות. החבר'ה נהנים ומופתעים מארוחות הכי מפנקות שאפשר.
הם התחילו עם חמישה אוהלים סמליים ביום רביעי עם מחשבות פרישה וביום שלישי הם כבר מתקרבים ל30. הם נותנים את תרומתם הצנועה והמאוד חשובה למען המאבק הכלל ארצי.
הם מבינים שאסור שמאבק זה יהיה נחלתם של יושבי רוטשילד תל אביב בלבד, זהו מאבק של כלל תושבי המדינה. ראש העיר בא לבקר ומספר להם על תוכנית מגירה והם מודאגים שישנה רק תוכנית אחת ואין אחרת אלטרנטיבית.
הם מעלים הצעות, רעיונות ואומרים להם שיהיה בסדר. עמרם מצנע מגיע אליהם ועשרות אנשים מתיישבים סביב המעגל. אחד אחד שוטחים בפניו את מצוקותיהם והוא מהנהן בהבנה.
מצנע מסביר שלמעט 3 שנות שלטון רבין ושנה וחצי של ברק...ב30 השנים האחרונות, שלט הליכוד במדינה והנה לכם התוצאה....האם חד הורית כועסת כאשר החבר'ה מצטלמים עם מצנע...מה פתאום תמונות עם פוליטיקאים. "הכל פוליטיקה", אומר מצנע. "פוליטיקה היא סדר עדיפויות והחלטה על חלוקת משאבים. מה שאתם עושים זה אומנם לא מפלגתי...אבל בהחלט פוליטי". החבר'ה לא כל כך אוהבים את המילה פוליטיקה, הם מרגישים יותר כלוחמים חברתיים ואכן הם כאלו.
למעט ערוץ 9, התקשורת הארצית לא באה לבקר אותם. האשדודים כנראה לא מספיק סקסיים בעיניהם והמרחק מתל אביב לאשדוד כנראה רב עבורם... בעיני הם הכי סקסיים בעולם כי הם מציגים את אשדוד היפה והאכפתית, כי הם מלח הארץ, כי הם שם מהנשמה הרחק מכל מצלמה. ביום שלישי בערב הם מארגנים עצרת מחאה ו..או! הנה התקשורת הארצית מגיעה! לא הטלוויזיה והעיתונות היומית...אבל לפחות אתרי האינטרנט הגדולים וגלי צה"ל כבר מדווחים ברצף על קיומם. אל ערב המחאה מגיעים כ 300 תושבים שעושים רעש של אלפים. משהו מתחיל לזוז.. בו ביום מגיעים גם הנוער של הצופים והמחנות העולים.
הם מחליטים להצטרף. הם מקימים מאהל מאולתר סטייל תנועות הנוער ואליו מצטופפים עשרות בני נוער מהזן הטוב של המילה. המדריך הראשי אומר לי שהם מתכוונים לפנות אל כל תנועות הנוער בעיר שישנו במאהל במשמרות.
אני אומר לעצמי: איזה יופי! כך מחנכים את הנוער למאבקים חברתיים אמיתיים, זאת התחלה שיש לה גם שורשים!
מוצ"ש אנחנו כבר בסרט אחר - למעלה מאלפיים מותשבי העיר מדהימים את כולנו ובאים לעצרת בהמוניהם. מז באים? באים ושטאגים בקולי קולות ללא הפסקה: "העם דורש צדק חברתי"! הם באים כפעילים לכל דבר, הם שותפים אקטיבים, הם צועדים לכיוון העירייה. הם מרגישים חלק מלא מהמהפכה שבדרך. צמרמורת עוברת בכל גופי שאני צופה במחזה היסטורי זה. הבלתי יאמן מתחיל להתרחש לנגד ענינו. זה קורה באמת.
אשדוד יצאה מהאדישות. אשדוד התעוררה.
היום כבר ניתן לאמר בוודאות שהאשדודים שלנו הפכו לחלק אינטגראלי מההיסטוריה המתהווה במדינת ישראל.
ואיפה אתם חברים? לכו לבקר את החבר'ה המופלאים. הם שם בשבילכם הם שם כי המדינה זנחה אותם, הם שם והם כמהים לפגוש אתכם, לשמוע שאכפת לכם. לכל אחד מהם יש סיפור משלו, אבל כל סיפור הוא גם הסיפור שלך.
לכו לחזק את ידיהם, כי זה הדבר הנכון לעשות. מחאת האוהלים היא לדעתי הדבר הכי ישראלי, הכי אמיתי והכי ציוני שיש.
לכו לשבת איתם במקום בפאב או בבית הקפה. שחררו לרגע את הפייסבוק או את אחת מתוכניות הטלוויזיה וצאו אליהם כבר עכשיו! תביאו להם מיחם למים חמים, שקיות קפה וסוכר, ממתקים, שתייה. הם צריכים את זה, אבל יותר מכל אלו הם צריכים שתביאו לשם את עצמכם, הם זקוקים לאות ההזדהות שלכם איתם.
אנחנו, בלי לדעת, נמצאים בתקופה היסטורית לעם ישראל, תקופה שהילדים והנכדים שלכם ילמדו עליה בבתי הספר ובאוניברסיטאות, כתקופת המהפך החברתי.
האם תוכלו לספר להם שישבתם על הדשא, שתרמתם את תרומתכם הצנועה למהפך, שהקשבתם לרחשי ליבם, שאתם הייתם שם?! קראו לחברים שלכם ושבו שם, אפילו סתם.
העיקר שתהיו שם, שתהיו חלק מהיסטוריה המתהווה. צאו אליהם עכשיו כי אין מחר!   

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]