נתן אלבז

נתן אלבז גדל בבית קטן ברובע היהודי בעיר צפרו במרוקו, בן בכור בין חמישה ילדים למשפחה קשת-יום.

אלבז, שהיה תלמיד נלהב של השפה העברית ומהמתנדבים הבולטים בארגון ההגנה היהודית במרוקו, חלם על עלייה לישראל. הוריו (מסעוד ורחל) המבוגרים התנגדו לכך בתקיפות. יום אחד סיפר להם נתן שהוא "יוצא לקולנוע", ונעלם. מאוחר יותר הגיע אחד מידידיו לביתו לבשר להורים המודאגים שנתן בדרכו לארץ ישראל.
אלבז התגייס לצה"ל בשנת 1952, ושירת כחייל בחטיבת גבעתי. ב-11 בפברואר 1954, קיבל אלבז משימה של פירוק רימוני יד. אלבז החל במשימה, כשהוא יושב באוהל. כשהבחין כי נצרתו של אחד הרימונים השתחררה הוא ניסה להימלט אבל אז הבין כי חבריו עלולים להיפגע. הוא יצא עם הרימון מהאוהל וצעק לחבריו שיסתתרו. משהבין שאינו יכול להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחבריו, אימץ את הרימון אל חזהו והתרחק מהם בריצה. הרימון התפוצץ ואלבז נהרג. כך הציל את חיי חבריו.
לאחר מותו קיבלה משפחתו של אלבז ז"ל את צל"ש הרמטכ"ל. ב-1973 הומר האות לעיטור המופת.
מעשהו זה של אלבז הועלה על נס ואלבז הפך לסמל.
בן 21 במותו.
על שמו נקראו רחובות בערי ישראל וכן מחנה צבאי ליד באר שבע, "מחנה נתן". משפחתו של אלבז עלתה לישראל בשנת 1962, כשמונה שנים לאחר מותו.

מצאת הפרת זכויות יוצרים צרו קשר במייל: [email protected]